הדייט הוא לא המבחן - דייטים אחרי פתיחת זוגיות
- יואב גיטלר
- 19 באוג׳
- זמן קריאה 2 דקות
“מה אתה אומר, חולצה שחורה או כחולה?”
הוא שולח לחבר צילום של שתי חולצות כמעט זהות.
החבר עונה:
“אחי, זאת פגישה לקפה. לא חקירה בשב״כ.”
אבל הוא לא צוחק.
כי מבחינתו זה לא קפה.
זאת הפעם הראשונה שהוא יוצא לדייט אחרי 17 שנים.
17 שנים שבהן לא היה צריך לשאול אם הוא מושך.
לא כי הוא תמיד הרגיש מושך.
אלא כי הייתה לו זוגיות.
והזוגיות, בלי שאף אחד יכריז על כך, הפכה עם הזמן להוכחה.
מישהי בחרה בו.
נשארה.
בנתה איתו חיים.
הוכיחה לו, יום אחרי יום, שהוא מספיק.
ואז הם פתחו את הזוגיות.
ופתאום הוא עומד מול אישה חדשה.
אישה שלא מכירה את ההיסטוריה שלו.
לא יודעת מה הוא עבר.
לא יודעת שהוא אבא טוב, בן זוג מסור, אדם עם לב גדול, או זה שתמיד זוכר איפה החנו את האוטו.
היא רק רואה גבר שיושב מולה בבית קפה.
ובמשך שעה, היא יכולה לרצות להמשיך להכיר אותו.
ויכולה גם לא.
וזה החלק שמבהיל.
לא בגלל שאין לו מה לומר.
לא בגלל ששכח איך מפלרטטים.
אלא כי פתאום אין חוזה ישן שמגן עליו מהאפשרות שלא ייבחר.
ובינתיים, בת הזוג שלו אולי כבר יצאה לשלושה דייטים.
אולי היא חזרה הביתה עם חיוך קצת אחר בעיניים.
אולי היא רק סיפרה שמישהו התחיל איתה.
וזה מספיק.
כי הדייט שלו כבר לא מרגיש כמו פגישה בין שני אנשים.
הוא מרגיש כמו מבחן.
ואם היא לא תרצה להמשיך, הוא לא ישמע רק:
“לא הייתה התאמה.”
הוא עלול לשמוע:
“אתה פחות.”
פחות ממי שהיית פעם.
פחות ממה שחשבת.
ואולי גם פחות מבת הזוג שלך.
אבל אישה זרה בבית קפה לא יכולה באמת לתת את הציון הזה.
היא יכולה לדעת אם היה לה נעים.
אם הסתקרנה.
אם הייתה כימיה.
זה הכול.
היא לא מכירה את החיים שלך מספיק כדי להחליט מה הערך שלך.
ואתה לא חייב להפוך כל דייט לבית משפט שבו אתה גם הנאשם, גם התובע וגם השופט.
אז אולי בפעם הבאה, במקום לשאול אם היא תבחר בך, נסה לשים לב לשאלה הפחות נוחה:
האם אתה בכלל פנוי לפגוש אותה,
או שאתה עסוק מדי בלנסות לגרום לה להחזיר לך משהו שהזוגיות כבר לא יכולה להבטיח?
תגובות