השוק לא חיכה לך... פתיחת זוגיות לגברים
- יואב גיטלר
- 19 באוג׳
- זמן קריאה 2 דקות
אחת האכזבות הכי גדולות של גברים שנכנסים לא-מונוגמיה היא לגלות שהשוק לא חיכה להם.
אני יודע.
זה משפט קצת מעצבן.
כאילו מישהו הבטיח להם שטיח אדום, כוס שמפניה, ומישהי בכניסה לאפליקציה שאומרת:
“סוף סוף הגעת. כבר התחלנו לדאוג.”
אבל הרבה גברים לא נכנסים לפתיחת זוגיות רק בשביל סקס.
הם נכנסים עם פנטזיה הרבה יותר שקטה.
שאולי עכשיו הם ייזכרו שהם עדיין מבוקשים.
שאולי אחרי שנים שבהן הם היו בעיקר בן זוג, אבא, עובד, זה שמתקן דברים בבית או זה שזוכר להוציא את הכלב, מישהי חדשה תסתכל עליהם ותגיד, גם בלי מילים:
“כן. אותך.”
ואז מגיע הערב הראשון באפליקציה.
הוא בוחר תמונות.
מוחק אחת כי הוא נראה בה “רציני מדי”.
מחזיר אותה כי אולי בתמונה השנייה הוא נראה “מתאמץ מדי”.
שולח לחבר:
“מה אתה אומר על זאת?”
החבר מסתכל שתי שניות ועונה:
“אחי, זאת אותה תמונה. רק באחת אתה עם משקפיים.”
אבל הוא לא באמת שאל על התמונה.
הוא שאל אם יש דרך להיראות כמו גבר שלא צריך שהדבר הזה יעבוד.
ובינתיים, בת הזוג שלו כבר קיבלה עשרות לייקים.
אולי היא יצאה לשני דייטים.
אולי היא כבר מדברת עם מישהי עד מאוחר בלילה.
ופתאום, מה שאמור היה להיות חופש הופך ללוח תוצאות.
לא רק:
“האם מישהי תרצה אותי?”
אלא:
“מה זה אומר עליי אם אותה רוצות יותר?”
וזו לא רק חרדת דחייה.
זו חרדת השוואה.
כי כשאתה רווק, דחייה יכולה לכאוב.
אבל כשאתה פותח זוגיות, דחייה אחת יכולה להרגיש כמו הוכחה לכך שאתה לא רק לא נבחרת.
אתה פחות נבחר.
פחות מעניין.
פחות רצוי.
מבת הזוג שלך.
הבעיה היא שא-מונוגמיה לא באה להבטיח לך שתהיה מבוקש.
היא גם לא אמורה לתקן שנים של ספק עצמי.
היא פשוט יכולה להפסיק להסתיר ממך כמה מהביטחון שלך היה תלוי בזה שכבר הייתה מישהי שבחרה בך.
וזה לא נעים לגלות.
אבל לפחות עכשיו אפשר להתחיל לבנות משהו שלא נשען על טבלת ניקוד שאף אחד לא ביקש לפתוח.
תגובות