טריגר: הטקסט דן בנושאי מין ומערכות יחסים באופן פתוח וישיר.
חשבתם שסיימתי לחפור ולפרק לדיפולטים את הצורה? אז זהו, שלא... 😉 אז הפעם, בואו נצלול יחד אל תוך עולם הסקס, המיניות ומערכות היחסים. נבחן את הגבול החד כתער שמקובל חברתית לשים בין מערכות יחסים עם ובלי סקס; נדבר על הציפיות מהן, רמת החשיבות שלהן, מה מקובל ו"נכון" בכל סוג, ועל ההשלכות החברתיות והאישיות של הבחירה להכניס סקס למערכת יחסים. בנוסף, נתייחס גם לדיפולט בציפיות לסקס, למקרים שבהם אנו פועלים על אוטומט בתחושה עמוקה ש"צריך" שיהיה סקס, מבלי לעצור ולהיות ברגע, במצב שאולי יותר נכון לנו ולמי שמולנו.

הגבול הדק: איך הוא משפיע עלינו?
ההפרדה החדה בין מערכות יחסים מיניות ללא מיניות משפיעה, לדעתי, בשתי דרכים עיקריות על ההתנהלות של רבים מאיתנו:
דירוג וקירות שקופים: נוצרת הפרדה ברורה וחדה מבחינת רמת החשיבות והמשמעות בין מערכות יחסים עם סקס ומערכות יחסים בלי סקס. הפרדה זו מונעת מאיתנו לראות את מגוון הביניים העשיר והצבעוני שיכול להתקיים על הגבול הזה. כתוצאה מכך, רבים מאיתנו מקימים קירות שקופים ומלאכותיים, רגשית ופיזית, בינינו לבין אחרים, כדי לא לחרוג מהגבולות המקובלים שמגיעים עם ההגדרות הנוקשות של "עשה" ו"אל תעשה" במערכות יחסים לא מיניות. לדוגמה, ייתכן שנמנע מחיבוק ארוך או מגע קרוב עם חבר או חברה טובים, מחשש שזה יתפרש כ"לא הולם" או יוביל לציפיות מיניות, למרות שבפועל, ייתכן ששנינו נהנה מהקרבה הפיזית, ללא קשר למיניות.
סקס כאירוע הר-גורל: הכנסת סקס למערכת יחסים נתפסת כצעד רב השלכות, שלעיתים קרובות כופה התנהלות ספציפית, רמת אינטימיות רגשית, התנהלות מול החברה, והגדרות שונות שמוצמדות אוטומטית לקשר, מבלי שנבחנות ברמה האישית והפנימית. צעד זה גורר גם ציפיות אישיות וחברתיות ממערכת היחסים, וציפיות ל"התקדמות" במסלול מסוים ומוגדר למדי. כתוצאה מכך, ההחלטה לממש קרבה פיזית ומינית עם אדם כלשהו הופכת לדבר גדול והרה גורל.
האוטומט המיני: למה אנחנו מרגישים חייבים?
בנוסף להשפעות הגבול החד, קיים גם "דיפולט" בסיטואציות שיוצרות ציפיות לסקס. מניסיוני האישי, ואני מאמינה שאני לא לבד, היו לי לא מעט סיטואציות בהן הרגשתי מחויבת לציפיות לסקס. לעיתים הציפיות היו ממני, אך אני מבינה שהן נטועות עמוק בתוך התניות חברתיות שספגתי, לפיהן סיטואציה מסוימת "מחייבת" סקס, ולכן אני מחויבת לציפיות האלו. גם התפיסה שלי את עצמי כיצור מיני התבטאה במחויבות לציפיות האלו ולעמידה בהן.
דוגמאות לסיטואציות כאלה כוללות: "יש לו זקפה", "דיברנו על סקס", "הפגישה הוגדרה בצורה מסוימת", "שנינו פולי ויש חיבור וסקס אמור להיות נון אישיו" (תפיסה מאוד מקובלת בעולם הפוליאמורי, אך לא תמיד נכונה בהכללה), "אם כבר שכבנו פעם אז מערכת היחסים שלנו היא מינית ולכן היא צריכה להמשיך ככה", ועוד.
הדרך שלי: גמישות, נוכחות וחופש
היום אני נמצאת במקום אחר, מקום של פירוק ממשי של התבניות האלו. אני כבר לא מעוניינת להבדיל ולהפריד באופן חד בין מערכות יחסים מיניות ולא מיניות, ובטח שלא לדרג אותן בדרגות חשיבות שונות. החשיבות של מערכת יחסים עבורי מבוססת כיום הרבה יותר על חיבור רגשי ויכולת לפתח אותו. בעבר, היכולת שלי לפתח חיבור רגשי עמוק הייתה תלויה בקיום מין בתוך הקשר; השינוי הזה משמעותי ומשחרר עבורי.
יתרה מזאת, אין לי עניין או רצון להגדיר את מערכות היחסים שלי כמיניות או לא מיניות. אין לי מחויבות לכותרת הזו כלל. ייתכן שיהיו הגדרות אחרות שיתאימו להן, אבל לא הגדרה של מיניות או העדרה. מיניות יכולה להתקיים בהן ברמות שונות, משתנות ודינמיות, בהתאם למה שאני והצד השני מרגישים לנכון. אין סיבה שלמיניות תהיינה השלכות חיצוניות על האופן שבו נתנהל בקשר; אם יהיה שינוי בהתנהלות, הוא ינבע ממקום רגשי ולא מתוך תחושה שהמיניות מחייבת אותנו למשהו. רמת האינטימיות הרגשית שאאפשר לעצמי להגיע אליה לא תהיה תלויה בהאם יש או אין סקס.
השינוי בתפיסת הדיפולט ש"צריך" להיות סקס בסיטואציות מסוימות התחיל במערכת היחסים המינית שאני נמצאת בה. הגענו למקום שבו אף פעם אין ציפייה לסקס, שהכל מותר וששום דבר מיני לא מחויב ולא מצופה מראש. הדבר היחיד שקובע אם יהיה סקס הוא תשוקה אמיתית ועמוקה של שנינו באותו זמן: לא הבטחה, לא החלטה שרירותית להכניס ללו"ז, לא "אם יש לו זקפה אז חייבים"... כלום. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בהמון סיטואציות "גבוליות" מבחינת התפיסה החברתית, כמו מכורבלים עירומים, או מתלטפים שעות, או שאחד מאיתנו חרמן ונוגע בעצמו והשני לא, ולהיות שם בלי שום תחושת חובה להמשיך את המצב הזה לאנשהו, אם פשוט טוב לנו בו והוא הכי מתאים עכשיו.
וההבנה הזו ממשיכה הלאה, לכל מערכות היחסים האחרות שלי. אין ציפייה לסקס. זה יכול לקרות, או לא. אין שום דבר בשום סיטואציה, בהיכרות שלנו, במה שדיברנו עליו, בכמה אינטימיים רגשית הרשינו לעצמנו להיות, בכמה ששנינו פולי וסקס-פוזיטיב וסקס הוא נון אישיו בשבילנו, או אפילו בעובדה שהיה סקס בינינו מתישהו, שמייצר ציפיות לגיטימיות שיהיה סקס, ובטח שלא מחויבות שיהיה סקס. אם יהיה או לא יהיה סקס לא מעיד בשום צורה על היותי יצור מיני פתוח וזורם, אלא רק על היותי מחוברת לעצמי ולסיטואציה האמיתית עם האדם שמולי, ולא לאופן שבו החברה התנתה אותנו להתייחס לסיטואציה.
פוליאמוריה, אנרכיית מערכות יחסים, ומה שביניהן
איפה זה פוגש אותי בפוליאמוריה? למעשה, זה מתחבר באופן הדוק לגישה של אנרכיית מערכות יחסים, שאני מחבקת יותר ויותר אל תוך חיי. ראשית, הגישה וההרגשה שתיארתי תואמות מאוד את עקרונות אנרכיית מערכות היחסים, שבה ההתנהלות נקבעת על ידי גורמים פנימיים של המעורבים בקשר, ולא על ידי גורמים שרירותיים וחיצוניים המקובלים חברתית. אנרכיית מערכות יחסים גם מכירה בנזילות ובדינמיות של מערכות יחסים, תפיסה שמהדהדת את הדרך שבה אני בוחרת לחיות את חיי כיום.
שנית, בעולם הפוליאמוריה ישנה התעסקות לא מעטה בשאלה האם מערכות יחסים לא מיניות בכלל נכללות ב"ריבוי אהבות", מה ההבדל בין מערכת יחסים רומנטית ללא מין לסתם חברות, ועוד התעסקויות דומות. בעיניי, כל אלה נובעות מהגבול החד שהחברה מציבה לנו בין מערכות מיניות ולא מיניות. כיום ברור לי שכל מערכת יחסים שלי יכולה ללכת למקום מיני, לחזור ממנו, להפוך למשהו אחר, ואני לא רוצה יותר לאמץ את הגבול הזה ולתת לו להגדיר את מערכות היחסים שלי. לכן, מבחינתי, כן, זוהי פוליאמוריה, ריבוי אהבות, ולא משנה אם יש או אין שם מין.
נושא הציפייה הדיפולטית לסקס מתחבר באופן ישיר: באף היכרות חדשה לא תהיה לי מראש ציפייה מובנית לסקס, וגם לא ציפייה מובנית שלא יהיה סקס. זה שאולי מתישהו כן נשכב לא אומר שעכשיו המערכת חייבת להמשיך להיות מינית, וזה שאנחנו מכירים כבר שנתיים בלי סקס, לא אומר שזה לא יכול להשתנות.
לסיכום: פתח לשינוי
כל שינוי הגישה הזה מאפשר לי היום ליצור מערכות יחסים אחרות, עם הרבה יותר נוכחות רגשית אמיתית, ועם הרבה פחות הגבלות עצמיות בהשוואה לעבר. בעבר, המאפיין הכי בולט שלי בקשרים חברתיים היה קורקטיות קשוחה, גבולות חדים וכמעט קיצוניים של מגע ורמת הפתיחות והאינטימיות שנתתי לעצמי להיות בהן מול אנשים. הכל מתוך פחד שמא אתפרש לא נכון, אחרוג מגבולות של מי שמולי, יזוהה שיש בי משיכה מינית ועוד. כתוצאה מכך, רוב מערכות היחסים שלי היו מיניות ואינטימיות רגשית, וכמעט ולא היו לי מערכות יחסים קרובות ואינטימיות אחרות. אני מרגישה שאני לגמרי נמצאת היום בפתחו של שינוי מהותי, וזה מרגש ומלא בתחושת חופש.
אני מזמינה אתכם.ן להצטרף אליי למסע הזה, לבחון את הגבולות וההגדרות, לפרק את הדיפולטים, ולמצוא את הדרך שמתאימה לכם.ן לחיות מערכות יחסים מתוך חיבור, תשוקה וחופש אמיתי.
Comments