חופש אמיתי עבורי:

לאהוב את עצמי ולדאוג לצרכי שלי כולל את צרכי האחרותים בחיי, ולא, אני לא מדברת על סימביוזה או ביטול עצמי, להפך

בגלל שמערכות היחסים שלי ממלאות לי צרכים, אני יכולה לבחור להסתכל על הצרכים של האחרותים בחיי גם כצרכים שלי, ודווקא נקודת המבט הזו מאפשרת לי יותר אוטונומיה.

שמתי לב שבהרבה מקרים יש שיח ביקורתי על הנושא של חופש אישי ואוטונומיה, כאילו שהן סותרות מחויבות, או יוצרות חוסר אכפתיות כלפי הזולת, אגואיזם והתנערות מאחריות.

בטח בהקשר של א-מונוגמיה: "לעשות מה שרוצים ובוחרות בכל רגע נתון? אבל מה עם חובות? מטלות? ילדים? מה עם בן/בת הזוג והרגשות שלו/ה?"

עבורי חופש בחירה ואוטונומיה, אין משמען חוסר מחויבות אישית. ואני מבחינה בין "מחויבות אישית" לבין "חובה/התחייבות" לזולת או לציפיות חברתיות.

אם אני רוצה לעשות כל דבר בחיים שלי מתוך בחירה ומחויבות אישית, ולא מתוך חובה, זה לא אומר שאני בהכרח פשוט אבעט בכולם/ן ואעשה כל הזמן את הדבר הראשון שקופץ לי לראש.

השיפוט הזה שנזרק יותר מדי אל עבר כאלו שמרגישים/ות תחושת בטחון מתוך חופש ואוטונומיה, מזלזל בצרכים נוספים שלהם/ן, כמו אחריות, חיבור, שותפות, הדדיות.

חופש בחירה ככלי לשילוב צרכי הזולת:

כאשר חופש בחירה ואוטונומיה ממלאים לי את הצורך בבטחון, ויש אנשים חשובים בחיי, ילדים, פרנסה ועוד, הצרכים השונים שלהםן ממני נכללים במערך השיקולים שאני לוקחת בחשבון בכל בחירה שלי. הם לא פשוט נזרקים הצידה ונדרסים ע"י החופש שלי, אלא, אני מכלילה אותם בתחום של חופש הבחירה שלי.

הכי קל להדגים, אז

דוגמה:

נופש רומנטי Vs. מסיבות סיום של הילדים

אם למשל יש לי אפשרות עכשיו לנופש של שלושה ימים עם אהובה, והילדים שלי חוגגים מסיבות סיום וזקוקים לנוכחותי ומעורבותי, אני אסתכל על כלל הצרכים שלי בסיטואציה, בכמה הקשרים:

בהקשר שלי עצמי:

אוטונומיה,

חופש,

מנוחה,

שחרור.

בהקשר של הקשר עם בת זוגי:

קשר,

חיבור,

זמן איכות,

אינטימיות,

אהבה רומנטית,

משמעותיות,

שותפות

בהקשר של ילדי:

קשר,

הורות,

נוכחות,

מעורבות,

אהבה הורית,

משמעותיות,

חיבור,

אחריות.

ואקשיב לקולות השונים שעולים בי מול הסיטואציה. מה מהצרכים השונים שלי יותר חשוב לי כרגע? אילו צרכים דחופים לי יותר? מה ההשלכות וההשפעות של כל אחת מהבחירות האפשריות עלי? מי האדם שאני, מה חשוב לי? מה הערכים שאני בוחרת עבורי?

תזכורת! הערכים שלי נועדו לשרת אותי ולא להפך.

מול כל ה"צריך/חובה/ככה נכון" למיניהם, אני יודעת הכי טוב מה חשוב לי להביא ולבטא, מה הצרכים והיכולות שלי, של ילדי, של בת הזוג שלי.

מחויבות אישית לעומת חובה בחירה מודעת ומעצימה:

כשאעשה את הבחירה שלי, זו תהיה בחירה שאני מחוברת אליה. לא חובה ולא התחייבות, לא "כי צריך" ולא "כי אין ברירה". היא תהיה מתוך מחויבות אלי, לערכי, למי שאני, לא מתוך מבנה חברתי, ציפיות חברתיות וחובתי כלפיהן, או מתוך דרישה או הגבלה של פרטנר/ית שלי.

לבחון ככה את עצמי וצרכי מול כל בחירה, מעצים את ה"בעלות" שלי על הבחירה הזו.

יכול להיות שאבחר בבחירה שתואמת לגמרי את הציפיות של מבנים חברתיים - לנכוח בכל השבוע של מסיבות הסיום ולדחות את הנופש. אבל יכול גם להיות שמתוך קשב לעצמי, היכרות עם ילדי ומה חשוב להם, איך הם/ן תופסים את מסיבות הסיום, אבא שלהם יכולותיו ורצונותיו, הנוכחות, והחיבור שלו לילדים, אפשרויות אחרות שיש לי של נוכחות הורית וחיבור, כמה ואיך תיעדפתי את ההורות שלי עד עכשיו, או מה אני יכולה ורוצה לעשות בהמשך,

או מתוך ההיכרות שלי עם הקשר עם בת הזוג, הצרכים שלי ושלה בו, כמה ואיך הם נענים, מגבלות לו"ז של שתינו, מצב שהולך להשתנות (נניח, היא עוברת לארץ רחוקה בעוד שבוע ולא תהיה לנו עוד הזדמנות כזו בקרוב), אבחר בחירה אחרת: כן לצאת איתה לנופש הזה, כן בזמן מסיבות הסיום, ואמצא דרכים וזמנים אחרים למלא את צרכי ההורות, נוכחות, חיבור וקשר עם ילדי.

בשום מצב זה לא יהיה איזה צעד אימפולסיבי של "בא לי", כי בא לי הרבה דברים, ולא בא לי סתם לבחור באחד על פני השני כדי להרגיש שיש לי חופש. בסוף, זה אפילו לא באמת חופש אמיתי עבורי אם בחירה אחת פגעה משמעותית בצרכים אחרים שלי.

גם התקשורת שלי מול ילדי אם אבחר לצאת לנופש, או מול בת זוגי אם אבחר להישאר למסיבות הסיום, תהיה הרבה יותר רגישה, אוהבת וחומלת ממקום כזה. אף אחד לא ירגיש שסתם עשיתי מה שבא לי ובעטתי במה שלא.

חופש אמיתי עבורי לבחור מתוך קשב לכל הצרכים שלי:

אז החופש מבחינתי הוא החופש להניח בצד "חובה", ו"צריך", ולבחון מה באמת הצרכים שלי מול כל בחירה, ולבחור באופן שלוקח בחשבון את כל הצרכים שלי, גם אם המענה לחלקם יידחה קצת או יקטן בסיטואציה הספציפית. זה עדיין בהחלט יהיה לעשות בכל רגע נתון רק מה ש"בא לי" אבל מה שבא לי כולל הרבה צרכים ואת כל תמונת החיים שלי והא.נשים שבה.

* בתמונה שני המתוקים שלי שהכי יודעים לדאוג לצרכים של עצמם וגם לתת ולהיות עבורנו