לא להעלים את הכעס - כיצד ללמוד לדבר איתו במקום להדחיק אותו

לא להעלים את הכעס: כיצד ללמוד לדבר איתו במקום להדחיק אותו?

הוו הכעס המושמץ

אני מטיילת עכשיו ברומניה כבר עשרה ימים עם שני ילדיי ושני הורי, קצת סנדביץ' אני תקועה באמצע. חוץ ממלא כייף וירוק ואסקפיזם מכל הבלגן הישראלי, שועלים ודובים, יש גם כעסים לא פעם, מכל מיני סיבות וכיוונים. בכ"ז תקועים מאוד צפוף ביחד במסע דרכים מרתק אבל לא קל.

כעס בריא: ללמוד להקשיב

נועה, בת ה-11 המקסימה שלי, נוחה לכעוס. לא פעם הכעס שלה נדלק מהר (למדנו ביחד מה זה "פתיל קצר" ונזכרנו בדמויות דיסני שמדליקות דינמיט אחת לשנייה).

לפעמים היא אומרת על עצמה שהיא "כעסנית", וכשהיא כועסת לפעמים היא צועקת עלינו, או מרביצה לזוהר שלא מבין מה היא רוצה ממנו, ואז כועסת על עצמה שהיא כזו "כעסנית".

דברנו הרבה בטיול על כעס:

• על כמה הוא חשוב

• ולטובתה

• ושומר עליה

• מוודא ששמה לב לגבולות שלה

• לצרכים שלה

• ואיך לשים לב כשהוא עולה

• ואיך לתקשר אותו

• ואיך שלפעמים הוא לא קשור באמת למשהו שמישהו עשה או אמר, או שלפעמים יש פשוט איזו פרשנות שלה מתוך אי הבנה ואז הכעס החשוב עולה, אז איך לא להגיב מייד מתוכו?

"הכעס הוא יצור גדול שחור אדום"

"הכעס הוא יצור גדול שחור אדום והוא מכווץ לי את האגרופים ואת הלב", אמרה לי נועה.

"אני כועסת עליי שאני כזאת כעסנית".

"את נהדרת", אמרתי לה, "ובבקשה אל תוותרי על הכעס שלך. הרגשות שלך חשובים, תלמדי לדבר איתו, ולדבר אותו, אבל בבקשה אל תעלימי אותו".

"טוב", אמרה, "אולי הוא בסה"כ צריך ממני קודם כל חיבוק".

"ננסה?" שאלתי. "ננסה?" ענתה לי בעיניים נוצצות וחיוך.

בתמונה, אמא חייכנית שלפעמים ממש כעסנית, וילדה אחת קצת כעוסה בטירה של אקדמיית נברמור שאליה שלחו ילדה כעסנית נהדרת אחרת, וונדסדיי שמה. (טירת קנטקוזינו, בוסתני, רומניה).

שתפו אותי בתגובות - כיצד אתם מתמודדים עם כעס? האם אתם מרשים/ות לעצמכם/ן לכעוס? ומהם הכלים שעוזרים לכם/ן?