אגואיזם קשוב בפוליאמוריה: איך לשים את עצמנו במרכז בלי לפגוע בשותפים?

[

כולנו רוצים להיות אנשים טובים, מתחשבים, כאלה שתמיד "שם" בשביל האחרים. אבל מה קורה כשהרצון שלנו "להיות נחמדים" מתנגש עם הצרכים שלנו עצמנו? מתי אנחנו חוצים את הגבול בין נתינה לבין ביטול עצמי? במאמר זה, אשתף אתכם במחשבות שלי על אגואיזם קשוב - הגישה שמאפשרת לנו לשים את עצמנו במרכז, מבלי לוותר על הרגישות לזולת, במיוחד בהקשר של יחסים פוליאמוריים.

מהו אגואיזם קשוב? הגדרה ופירוש

אגואיזם קשוב הוא לא אנוכיות "רגילה", שבה אנחנו מתעלמים מצרכי האחרים. זהו סוג של אגואיזם שמכבד את הגבולות שלנו וגם  את הגבולות של האחרים. אגואיזם קשוב משלב בין הכרה בצרכים שלנו, הצבת גבולות ברורים תוך כדי התחשבות בהשפעת המעשים שלנו על הסביבה ושמירה על כבוד הדדי עם הא.נשים סביבנו.

זה דורש מאיתנו מודעות עצמית גבוהה ויכולת להתמודד עם רגשות לא נעימים כמו אשמה או פחד. עלינו ללמוד לזהות את הצרכים שלנו ולהבין מתי ואיך אנחנו יכולים להניח את עצמנו במרכז, מבלי לפגוע באחרים. זהו תהליך שלא תמיד קל, אך בהחלט אפשרי.

ההיבט הפסיכולוגי של אגואיזם קשוב

מחקרים מראים כי יכולת ויסות רגשי והצבת גבולות בריאים במערכות יחסים משפרים את הבריאות הנפשית והרגשית. לדוגמה, מחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Social and Personal Relationships" מצא כי אנשים עם גבולות ברורים חווים פחות חרדה ומתח, וזוכים לרמות גבוהות יותר של אושר כללי. בכך, אגואיזם קשוב לא רק מקדם את האינטרסים האישיים שלנו, אלא גם תורם לשיפור הקשרים שלנו עם אחרים.

אגואיזם קשוב בפוליאמוריה: אתגר כפול ומכופל

[הוסף/י תמונה שממחישה את המורכבות של ניהול קשרים מרובים]

בעולם הפוליאמורי, היחסים המורכבים והדינמיקה הבין-אישית המורכבת מציבים אתגרים נוספים בניהול צרכים וגבולות. אנחנו מתמודדים עם קנאה, פחדים, וציפיות של שותפים/ות רבים/ות, והצורך למצוא איזון בין הרצון שלנו להיות שם בשביל אחרים לבין הצורך לשמור על עצמנו הופך להכרחי.

דוגמאות לדילמות בפוליאמוריה:

• התנגשות בין קשרים: נניח שיש לנו דייט עם שותף/ה אחד/ת, אבל שותף/ה אחר/ת זקוק/ה לנו באותו זמן. איך נבחר? האם מותר להעדיף קשר אחד על פני אחר?

• התמודדות עם קנאה של שותף/ה: אם שותף/ה שלנו מקנא/ה בקשרים שלנו עם אחרים/ות, איך אנחנו מגיבים/ות? האם אנחנו מנסים/ות להרגיע אותו/אותה? או שאנחנו מציבים/ות גבולות ברורים לגבי הזכות שלנו לחופש בחירה?

• ניהול ציפיות סותרות: כשיש לנו כמה שותפים/ות, כל אחד/ת עם הצרכים והרצונות שלו/ה, איך אנחנו מנהלים/ות את הציפיות ומצליחים/ות למלא את תפקידנו בכל קשר?

• התמודדות עם ביקורת מהסביבה:   כשהמשפחה או החברים שומעים על אורח החיים הפוליאמורי שלנו, הם עלולים להגיב בביקורת או שיפוטיות. איך אנחנו מתמודדים עם זה? האם אנחנו מסבירים את הבחירות שלנו? או שאנחנו מעדיפים/ות לשמור את זה בסוד?

האתגר: להתגבר על רגשות אשמה

אני אישית מתמודד עם המון אשמה כשאני בוחר בצרכים שלי על פני הצרכים של אחרים. למדתי עם הזמן לזהות את הצרכים שלי ולהציב גבולות ברורים, אבל האשמה עדיין שם, לוחשת לי שאני אדם רע, אנוכי, לא מתחשב.

מדוע אנחנו נאחזים/ות באשמה?

לעתים קרובות, האשמה נובעת מאמונות מושרשות  שלמדנו בילדות או מהחברה. אנחנו מאמינים שאנחנו "צריכים" להיות שם בשביל אחרים, שאסור לנו להיות "אנוכיים", ושאם נדאג לעצמנו, נפגע באחרים. אמונות אלו עלולות לגרום לנו להדחיק את הצרכים שלנו ולפעול מתוך ריצוי, גם אם זה בא על חשבון הרווחה הנפשית שלנו.

חשוב להבין ש אשמה היא לא תמיד סימן לרגישות. למעשה, היא יכולה לנבוע דווקא מחוסר רגישות לעצמנו. כשאנחנו מתעלמים מהצרכים שלנו עצמנו, אנחנו עלולים להישחק ולאבד את היכולת להיות באמת "שם" בשביל אחרים.

טיפים מעשיים להתמודדות עם אשמה:

• להבין את שורש האשמה: שאלו את עצמכם: "למה אני מרגיש/ה אשם/ה? מהן המחשבות שמזינות את האשמה?".

• לאתגר את המחשבות השליליות: האם זה באמת אנוכי לדאוג לעצמי? האם אני באמת פוגע/ת ב מישהו אם אני מציב/ה גבולות?

• לתרגל חמלה עצמית: תנו לעצמכם את הרשות להיות בני אדם, עם כל החולשות והמגבלות שלכם.

• לשתף את הרגשות שלכם עם אדם קרוב או עם מטפל/ת: לפעמים, אנחנו צריכים תמיכה ועזרה כדי להתמודד עם רגשות אשמה וחוסר ביטחון.

לסיכום: אגואיזם קשוב - הדרך לאותנטיות, אחריות וחמלה

אגואיזם קשוב הוא לא ויתור על הרגישות לזולת, אלא הבנה שגם לנו מותר לדאוג לעצמנו. הוא מאפשר לנו לחיות בצורה אותנטית יותר, ליצור קשרים בריאים ומספקים יותר, ולא להישחק מתוך רצון לרצות את כולם כל הזמן.

הוא גם מאפשר לנו לפתח אמפתיה אמיתית   - לא אמפתיה שנובעת מריצוי או מפחד, אלא אמפתיה שנובעת מהבנה עמוקה של הצרכים והרגשות של עצמנו ושל האחרים.

שתפו אותנו בתגובות!   כיצד אתם/ן מגדירים/ות "אגואיזם קשוב"? מהם האתגרים שלכם/ן ביישום הגישה הזאת בחייכם? אילו טיפים יכולים לעזור לכם/ן למצוא את האיזון בין הצרכים שלכם/ן לבין הצרכים של האחרים?