בשביל מה אנחנו כועסים? כעס בשביל מה אתה כאן??

יש כ"כ הרבה ביקורת חברתית על כעס, כעס מזוהה עם אלימות ותוקפנות, כעס נחשב מסוכן, א.נשים פוחדות מהכעס של עצמםן ושל אחרים.

בואו נבדל את הרגש עצמו מאופני ביטוי שונים שיכולים להיות הרסניים ופוגעניים, אך בהחלט יכולים גם שלא, ונשאל אותו שאלות:

למה הכעס קיים? מה הכעס שלי מספק לי? מה הוא מזכיר לי? האם הוא מזהיר אותי מפני משהו? האם הוא שומר עלי? איך אוכל להשתמש בהבנות האלו כדי שהכעס שלי ישרת אותי ולא יפגע בי ובאחרים?

אלו שאלות שאני אוהבת לשאול את עצמי כשאני כועסת, לרוב אני מגלה שהכעס שלי מצביע על גבולות שלי, שלא זיהיתי בזמן אמת, והנה עלה הכעס, ומספר לי שהם שם, לפעמים אני מגלה שהכעס מזכיר לי ארועי עבר, שלמדתי מהם ואומר לי להיות זהירה, חשדנית, לברר, לפעמים הכעס מזכיר לי את הפוגענות האפשרית שלי עצמי, דברים שלמדתי והפנמתי, והכעס מזכיר לי לשנות, להיות יותר רגישה וקשובה, ולפעמים הכעס אומר לי שבמקום מסוים יותר מידי צרכים בסיסיים לא מתמלאים לי ואולי הגיע הזמן לנוע.

איך אני יכולה לבטא אותו בצורה מיטיבה? אני יכולה לבחור בחירות ששומרות על הגבולות שלי, אני יכולה לדבר את הכעס שלי מול מי שפגעו, אני יכולה להציב גבולות והכעס נותן לי את הכוחות לכך, הכעס שלי הוא רגש, והרגשות שלי חשובים. לתקשר את הכעס שלי מבלי לפגוע בזולת מתחיל תמיד ממקום של אמפטיה, אמפטיה כלפי החלק הכועס שבי. איך עושות את כל זה בפרקטיקה? איך אתםן נוהגיםות ברגשות כמו כעס?

זמין בוואטסאפ לעזרה