"תנשום" :בעקבות אודי כגן, על האומץ הגברי להפסיק לברוח מעצמנו

"יש לך סטרס," אמר לו רופא עם שן אחת בבית חולים נידח בפרו. אודי כגן, אז חייל משוחרר שמנסה לברוח מהזיכרונות של "חומת מגן", צחק לו בפנים. "איזה סטרס? אני בחופשה." הוא עוד לא ידע שההתקפים הליליים האלה, שחבר שלו כינה "סלמונלה", הם ההתחלה של מסע בן 12 שנים במעמקי הבדידות, ההסתרה וההתמכרות.

הסיפור המטלטל שאודי כגן שיתף (תוכלו לצפות בו כאן), הוא לא רק סיפור על הלם קרב. זהו סיפור על גבריות. זה הסיפור על האופן שבו חונכנו ש"גבר אמיתי זה סלע", ושהדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה שמישהו יגלה שכואב לנו. זה סיפור על המחיר הבלתי נתפס שאנחנו משלמים על השתיקה הזו, ועל הגילוי המרפא שעוצמה אמיתית לא נמצאת בלהיות סלע, אלא באומץ לנשום.

ה"למה": שורשי השתיקה הגברית

השתיקה הגברית אינה בחירה מודעת, לרוב. היא תוצאה של הבניה חברתית רבת שנים, תסריט שנכתב עבורנו והוטמע בנו מגיל צעיר. רובנו שמענו בילדותנו וריאציות של אותם משפטים: "תתגבר", "בנים לא בוכים", "תהיה חזק". למדנו שהבעת רגשות כמו עצב, פחד או בלבול היא סימן לחולשה. הציפיות החברתיות מגברים הן ברורות: עלינו להיות הסלע, העוגן, זה שמסתדר לבד ולא נשבר.

הפחד העמוק ביותר שטבוע בנו הוא להיתפס כ"חלשים". הקישור התרבותי המוטעה הזה בין פגיעות לחולשה גורם לנו להדחיק כל מה שעלול להתפרש כך. אך רגשות אינם נעלמים כשאנחנו מתעלמים מהם. הם פשוט מוצאים דרכי ביטוי אחרות, עקיפות והרסניות יותר. כאב מודחק הופך לזעם בלתי נשלט, עצב הופך לציניות וריחוק, וחרדה מתועלת להתמכרויות, וורקוהוליות או הסתגרות מוחלטת.

כאן חשוב להבין את המושג גבריות רעילה (Toxic Masculinity). אין הכוונה שגברים הם רעילים, אלא שהציפיות החברתיות הללו יוצרות מערכת נוקשה שמזיקה לגברים עצמם. זוהי ההדחקה הרגשית הכפויה, האמונה שעלינו תמיד להיות בשליטה ושבקשת עזרה היא כישלון. זוהי מערכת שמשאירה אותנו בסופו של דבר לבד עם הכאב שלנו.

המחיר הכבד של השתיקה: על בדידות, זוגיות ובריאות

כשאנחנו נועלים את הרגשות שלנו בפנים, אנחנו משלמים על כך מחיר יקר, אישי, זוגי ואפילו פיזי. אודי מספר שבמשך שנים הסתיר את מצבו מכולם, אפילו מחברו הטוב ביותר, מתוך בושה עמוקה: "העדפתי למות מאשר שידעו". זוהי תמצית המחיר של השתיקה.

• המחיר האישי: המחיר המיידי והכואב ביותר הוא בדידות גברית. אתה יכול להיות מוקף באנשים, בת זוג, משפחה, חברים, ועדיין להרגיש לבד בעולם, כי אף אחד לא באמת יודע מה עובר עליך. התמודדות מתמדת לבד עם קשיים מובילה למתח כרוני, חרדה ושיעורים גבוהים של דיכאון לא מאובחן בקרב גברים.

• המחיר הזוגי: השתיקה היא קיר בלתי נראה שנבנה בתוך מערכת היחסים. היא יוצרת ריחוק רגשי בזוגיות ופוגעת באינטימיות. בת הזוג מרגישה שהיא לא באמת מכירה אותך, שהיא מנועה מלהתקרב, מה שמוביל לתסכול, כעס ותחושת דחייה. ההשפעה של ריחוק רגשי על הקשר יכולה להיות הרסנית, ולהוביל למשברים עמוקים.

• המחיר הפיזי: הגוף והנפש מחוברים. הקשר הזה אינו תיאורטי בלבד; מחקרים אפידמיולוגיים נרחבים קושרים באופן עקבי בדידות ומתח רגשי מודחק לסיכון מוגבר למחלות לב, יתר לחץ דם ואף לתמותה מוקדמת. למעשה, ההשפעה הבריאותית של בדידות גברית מושווית לעיתים לגורמי סיכון מוכרים כמו עישון והשמנת יתר.

מהי "גבריות מיטיבה"? הכוח שבריפוי המשותף

אז מה האלטרנטיבה? האלטרנטיבה היא "גבריות מיטיבה" – מודל שאינו מבטל את העוצמות הגבריות המסורתיות, אלא מרחיב אותן. זהו מודל שמבין שעוצמה אמיתית אינה היעדר פגיעות, אלא דווקא האומץ להיות פגיע באופן מודע.

החוקרת המפורסמת ברנה בראון לימדה אותנו שפגיעוּת (Vulnerability) אינה חולשה, אלא המדד המדויק ביותר לאומץ. אומץ להיות פגיע הוא הבסיס לכל חיבור אנושי משמעותי. גבריות מיטיבה מאפשרת לנו להחזיק גם את היכולת להיות עוגן חזק ויציב עבור היקרים לנו, וגם את האומץ לחשוף את הפחדים שלנו, לבקש תמיכה ולהישען בעצמנו כשאנחנו צריכים.

אחד הדברים שאנחנו יכולים ללמוד מהאופן שבו נשים רבות יוצרות קשרים, הוא הכוח של שיתוף רגשי. היכולת ליצור רשתות תמיכה, לדבר על קשיים ולתת ולקבל תמיכה הדדית היא מקור עצום לחוסן נפשי. פגיעות גברית אינה הופכת אותנו לפחות "גבריים", היא הופכת אותנו לאנושיים ושלמים יותר.

איך מתחילים? צעדים ראשונים לשבירת השתיקה

המסע לשבירת השתיקה יכול להרגיש מאיים, אבל הוא לא חייב להתחיל בצעד דרמטי.

1. הצעד הראשון: שיחה עם חבר. לפעמים, כל מה שצריך זה להרים טלפון לחבר טוב, אחד שאפשר לסמוך עליו, ולהגיד: "אחי, אני עובר משהו, אפשר לדבר?". עצם השיתוף הראשוני יכול להוריד משקל עצום מהכתפיים.

2. הכוח של הקבוצה: מרחב עוצמתי נוסף הוא מעגל גברים. זהו מרחב בטוח, מכיל ולא שיפוטי, שבו גברים נפגשים כדי לדבר בכנות על מה שקורה להם בחיים. במעגל כזה, אתה מגלה שאתה לא לבד, שהפחדים והקשיים שלך משותפים לגברים רבים אחרים.

3. פנייה לעזרה מקצועית: לבקש עזרה מאיש מקצוע אינה סימן לחולשה, אלא אקט של אחריות אישית וחוזק. אודי מספר שהצעד הקשה ביותר בחייו היה לבקש עזרה, אך ברגע שעשה זאת – העזרה הגיעה מהר. המטרה בייעוץ אינה "לשנות" אותך, אלא להרחיב את ארגז הכלים הרגשי שלך, לאפשר לך ליצור תקשורת כנה ואמפתית, ולהיות שלם יותר עם עצמך ועם סביבתך.

ואם את קוראת את המילים האלה ומהנהנת, מזהה את השתיקה והכאב אצל בן הזוג שלך, זכרי את הרגע שבו אשתו של אודי עמדה מולו כשהיה בשיא ההתקף ואמרה לו את המילה היחידה שהיה צריך לשמוע: "תנשום". תפקידך אינו "לתקן" אותו. תפקידך הוא ליצור מרחב. מרחב בטוח, מקבל ולא שיפוטי, שבו הוא ירגיש שזה בסדר לא להיות בסדר. לפעמים, הידיעה שיש לו לאן ליפול, שיש מי שיקשיב בלי לנסות מיד לפתור, היא ההזמנה האמיצה ביותר שהוא צריך כדי להתחיל לנשום.

מרגיש שהדברים נוגעים בך? שהגיע הזמן לשבור את השתיקה? לפעמים, הצעד הקשה ביותר הוא גם המרפא ביותר. אני מזמין אותך לשיחה אישית עם יואב גיטלר, מרחב בטוח שבו אפשר פשוט לדבר, בלי מסכות ובלי שיפוטיות, או לבחון יחד את הדינמיקה הזוגית במסגרת של ייעוץ זוגי.