top of page
  • תמונת הסופר/תשרונה שם טוב

להבחין בין כאב לסבל: סימני אזהרה לקשר מתעלל

על הדיאלקטיקה של הפגיעה

האם יש קו שמפריד בין פגיעה לגיטימית וסבירה במערכות יחסים לבין פגיעה ברמת המתעללת?

איך מבחינות?


להבחין בין כאב לסבל: סימני אזהרה לקשר מתעלל

בעיני זה אחד הדברים היותר קשים להבין כשיש פגיעות שחורגות מהסבל, מהנורמה, מהסביר הנסבל, גם כמטפלת, גם כחברה.


בד"כ גם מתקשה להכיל שזה אשכרה המצב שהיא נמצאת בו.

נוסיף לזה את נטיית פוגעות כאלו להקטין את המעשה, להחליק אותו, לזרוק את האחריות על הנפגעת, על הרגישות שלו.ה, חוסר בטחון עצמי, ובעיות שונות, או ליצור מצגי שווא של פתרונות ושיפור,

ואפשר להבין למה יש כ"כ הרבה מצבים מתמשכים של מערכות יחסים אלימות, פיזית ו/או רגשית, ולמה זה כ"כ מתעתע וקשה להכיל שזה אמיתי והנפגע.ת לא "סתם מגזים ודרמטית".

עוד עניין הוא שגם מערכות אלימות רבות הן ממש not all bad

גם אם צד אחד שרוי בפחד מתמיד, רוב הזמן המשותף עשוי להיות נחמד ונעים, ממלא ומחבר, רק שהפחד שם כי הזפטה מאיימת ממעל תמיד, הזפטה משתקפת בדברים שהפוגע.ת אומר.ת לנפגע.ת, על הנפגע.ת, על אחרותים, בדברים שעושה לאחריםות, בהתנהגות נמנעת, מקטינה, מרחיקה, או מזלזלת ופטרונית.

התנהגות כזו מגבירה את הפחד והקושי של הצד השני להתבטא, ויוצרת אצלו חרדת "ראויות", כל עוד הוא מצליח שהצד המתעלל לא ינהג בו בריחוק, המנעות, זלזול, אלימות, הוא ראוי, וכשהוא סופג התעללות המסקנה היא "לא ראוי".

ככה מי שבקשר עם האדם האלים עשוי גם לתמוך בו ולשתף פעולה, להצדיק ולהכיל התנהגויות פוגעניות ואלימות של המתעלל כלפי אחרות, ואפילו לשתף איתן פעולה, כדי להרגיש שהוא "ראוי" בעיניה.

הרציונליזציות של הנפגע.ת, החפצ.ה בראויות בעיני המתעלל.ת, מצדיקות כל פעולה והתנהגות שלו, גם אם בסתירה ערכית ורגשית עבור הנפגע.ת. ככה הנפגע.ת יכול.ה גם להפוך ל"קוף מעופף", מעין תומך ומעצים עבור הפוגענות של המתעלל.ת באחרות, ולא מדבר.ת או מתלוננ.ת על הפגיעה בו.ה.

בגלל תמהיל כל הסיבות הנ"ל, כשמספרות ומשתפות אותי במצבי קיצון במערכת יחסים וקוראות לזה התעללות, פגיעה, אלימות ועוד..

אני שמה לב שאני נוטה לא פעם לחפש בראשי הצדקות, רציונליזציות, מנסה להציג צדדים יפים של הפוגע.ת, לחפש איפה מה שספרו לי זה אולי נורמלי, לגיטימי, קביל וסביר, אולי המספר.ת מגזים, רגישה מידי,, דרמטי.

ככה לא פעם הרבה מאיתנו מתיחסות לסיפורים כאלו,

אני חושבת שמהרבה בחינות זה קורה לנו בגלל שאנחנו מזהות גם חלקים בעצמנו שמזדהים עם מעשי הפוגע.ת, או מבינות אותו, או חושבים שאולי עשינו מתישהו משהו דומה, ומתערערות בעצמנו מול הקו החמקמק בזה שבין הנורמלי לפתולוגי.

אבל עם ההבנות שיש לי כיום אני בוחרת להאמין, להאמין שאם אדם מגיע ללספר ככה על פגיעות במערכת היחסים, זה לא סתם, וגם אם יש לו אחריות שם, זה פחות העניין להפנות אליו עכשיו אצבע, וכנראה מה שהיה שם חורג בהרבה מדינמיקות חיכוכים סבירות במערכת יחסים.

הנה סימנים עבורי מתי מישהו.י מספר.ת לי על קשר מתעלל, שהוא מעבר לכאב שיש בקשר עם דינמיקת מריבה גרועה אך קבילה במערכת יחסים נורמטיבית, ומספיק שחלקם מתקיים כדי שאגדיר את זה קשר מתעלל או בסיכון רגשי (אם לא פיזי):

* הסימנים האלו גם לבחינה עצמית לגבי החוייה האישית בקשר שיש לכםן ספקות לגבי בריאותו.

-היא.וא בפחד כל הזמן-אם מאלימות ואם מפרידה/ביטול הראויות שלה.ו.

-מתקשה להביא את אשר על ליבו ולשתף את רגשותיה בקשר אם יש קושי,, בגלל הפחד הנ"ל.

- חווה אלימות פיזית.

- חווה אלימות רגשית - צעקות, עלבונות, הקטנה, זלזול גם בשיח יומיומי, זלזול בבקשות שלה, לעג וזלזול ברגשות שלו, המנעות וניתוק ללא שיח והסבר, סיילנט טריטמנט, דה-ולידציה לרגשותיה.

- התפיסה העצמית החלשה וחסרת המסוגלות מתוקפת סיסטמטית ע"י הפוגע.ת, בשתי דרכים:

1.טנטרום דרמה האשמות או ניתוק כשהנפגע.ת כן אומר.ת את על ליבו.ה או גבולותיו,

2. נטילת הסוכנות (agency) האישית של הנפגע.ה במצבים שונים לידיו.ה של הפוגע.ת, מה שיוצר אבדן אמון עצמי ביכולת שלו.ה להיות סוכן.ת לגבולות והרצונות שלו.ה.

-דינמיקת מריבה שלא משנה איך התחילה, מסתיימת תמיד בזה שרק היא.וא מתנצל.ת, לוקח.ת אחריות, מרגיש.ה אשמה ואחריות, ואין התקדמות משם אף פעם.

-חלקים מהקשר ומאירועים שונים נמחקו והודחקו אצל הנפגע.ת וטוטאו והוחלקו או הוקטנו ע"י הפוגע.ת.

-חווה ערעור העצמי, ערעור מציאות, משהו כל הזמן מרגיש לא נוח ולא נכון, הצד השני כאילו תמיד אומר.ת את הדבר הנכון אבל זה לא באמת מה שמתרחש.

- הפוגע.ת מעלה כלים ופתרונות לשיפור ושינוי, מה שנשמע כלקיחת אחריות,ומטעה שיש אופק, ומשאיר שם את הנפגע.ת עם תקווה ואמונה, אך בפועל לא נעשה שום שינוי.

-מריבות וקונפליקטים מסתיימים בכך שהצד הנפגע נשלח "לטפל בעצמו", הצד הפוגע הוא תמיד בסדר.

-בסוף מריבה הבעיה ממוסגרת ע"י הפוגע.ת כ"ההגזמה/חוסר בטחון עצמי/ריצוי/דרמה שלך היא הסיבה למריבה"

- הפוגע.ת תוקפ.ת ופוגע.ת בא.נשים אחרים, הדיסוננס הפנימי אצל הצד הנפגע עצום וקשה להכלה ככל שעובר הזמן.

יש עוד כמובן, ומה שמבדיל בעיני בין זה לבין טעויות אנוש, ביטויים נורמטיבים וסבירים של חולשות ורגשות לא מנוהלים, קלאשים סבירים במערכת יחסים, זה לפני הכל לקיחת האחריות האמיתית המלאה והאותנטית של שני הצדדים. כשזו קיימת, לא נקבל ולא נשמע תיאורים כפי שתיארתי למעלה, מי שבמערכת יחסים בה נלקחת אחריות הדדית לא תספר דברים כאלו על הקשר.

כשמישהו.י אומר.ת לי שחש.ה פחד בלתי פוסק וחוסר ראויות בקשר שיש בו גם אלימות פיזית ורגשית, אני לא אחפש איפה זה חוסר הבטחון העצמי שלו.ה מגזים ומנפח,

אני מבינה שגם אם בלי ספק יש לו.ה בטחון עצמי נמוך, הפוגע.ת תרמ.ה לזה נתחים נכבדים,ניצל.ה את זה במודע או שלא, והכניסה את חסר.ת הבטחון שמולה לבור של פחד וערעור עצמי.

תמיד אאמין למי שנפגע.ה.

הסיסטמטיות, החד צדדיות, החזרתיות, התפקיד הברור החוזר של הנפגע.ת, חוסר איזון קיצוני בלקיחת אחריות ועבודה רגשית, ובמיוחד ולפני הכל גילויי אלימות תוקפנות וכעס בלתי נשלט בעיני מציירים את הקו בין קשר נורמטיבי עם מריבות לבין קשר מתעלל.

8 צפיות0 תגובות

Comentarios


bottom of page