א-מונוגמיה ודברים שלמדתי על תקשורת

דברים שלמדתי מא-מונוגמיה על תקשורת בריאה בזוגיות

המאמר חוקר כיצד ניסיון במערכת יחסים א-מונוגמית (ללא בלעדיות זוגית) יכול ללמד על תקשורת בונה ובריאה בכל סוג של זוגיות.

למדו על החשיבות שבשקיפות, כנות ופתיחות בתקשורת בין בני זוג, וכיצד הן יכולות למנוע קנאה ולבנות אמון. גלו טיפים יעילים לשיפור מיומנויות תקשורת מנקודת מבט לא שגרתית.

מאמר מאלף ומעשיר לכל מי שמעוניין לשפר את איכות התקשורת והקשר במערכות יחסים זוגיות מכל הסוגים. קראו עכשיו והפיקו תובנות יישומיות!

לדבר על תקשורת זה לא כמו לתקשר... אני כבר כמה שנים מתעסקת כל הזמן בתקשורת, מה חשוב לי שיהיה בה, איך לעשות אותה יותר כנה ואותנטית, איך ליצור רמות יותר גבוהות של אינטימיות.

הייתי שלוש שנים ב4 קשרים קרובים, מיוחדים, עם מרחבי תקשורת, חוויות ושיח משותפים ונפרדים. כולנו א.נשים מאד מעמיקים וחופרים, דברנו בלי סוף על תקשורת, על להחזיק יחד קושי וכאב, על נפרדות רגשית ואיך יוצרות לעצמנו מרחב של אמפטיה עצמית, ואיך במערכת יחסים יוצרות מרחב אמפטי משותף. הצהרנו השכם והערב שזו התקשורת וההתנהלות הרצויה לכולנו וככה אנחנו מנהלות מערכות יחסים. כתבנו עשרות פוסטים נפלאים ומלמדים בנושא. הפרינו אחת את השניה בלי סוף. למדנו המון המון מכל השיחות ביננו, ניתוחים, שיתופים. אבל רוב הזמן לא דברנו על מה שקורה ביננו, או לא קורה. לא באמת עשינו תיאומי ציפיות, לא העלינו קושי. רוב הזמן גם לא ממש היה, אז התרגלנו, אני חושבת.

איכשהו נוצרה מעין תחושה ואמונה כזו שכולנו מסונכרנות רוב הזמן, כל השיח הזה יצר אשלייה שאנחנו כל הזמן באינטימיות ואותנטיות, ושלכולנו יש העדפות וציפיות ברורות וידועות, וגם דומות.

אני מסתכלת אחורה ורואה איך ואיפה האמנתי והנחתי שכל האחרות חושבות וחשות כמוני, ולרוב לא ממש בחנתי את זה מעולם עם עצמי, או איתםן. גם הםן לא איתי. לאורך השנים היו שינויים במצב של כל אחת, בסטטוס, בקשרים, במצבים רגשיים, בבחירות, וכמעט ולא דברנו כלל על ההשפעות של הדברים, או על שינויים ברצונות וההעדפות שלנו. דברים פשוט קרו מבלי שדברנו, שינויים הורגשו מבלי שהובאו למרחב התקשורת שלנו, ומבלי שניתנה להםן הכרה, ומבלי שנעשתה בחינה משותפת לגבי ההשלכות שלהם, ושינויי רצונות וצרכים בעקבותיהם.

אני רואה עכשיו, כשנה אחרי שהתחילה שרשרת פרידות מ3 מתוכםן, כמה אשליית הבהירות והתקשורת אפילו מנעה תקשורת של ממש. ואפילו יותר גרוע מזה, בעיני, כמה לא העזנו ליצור מרחב להחזיק יחד קושי משותף, שנוצר ביננו לבין עצמנו, ובפעמים המעטות בהן נעשה נסיון להעלות כאלו, היתה קריסה מסוימת של מערכת יחסים אחת או יותר לכמה זמן.

היום זה בולט לי במיוחד מול הקשר המשמעותי הקרוב האחד מבין ה4 שנשאר בחיי, ואני בוחרת בו בלב מלא אהבה והוקרה, ובו איננו משאירים אבן אחת לא הפוכה. אין דבר קטן או גדול ביננו שלא נפתח ומדובר. חשבתי לי לכמה זמן שאולי זה קשור לזה שאנו גרים יחד אז יותר נגיש לדבר על הכל, וגם יותר הכרחי אבל האמת היא שהתקשורת הזו נבנתה עוד בשנתיים בהן התראינו פעם בכמה חודשים או שבועות, ככה שאני מניחה שזה יותר קשור לאישיות, רצון, בחירות ויכולת מאשר למצב טכני.

איך אתםן עם לדבר על הכל במערכות יחסים שונות? איך אתםן יודעות שכל מה שקורה מדובר בקשרים שלכםן? האם בכלל רצוי בעיניכםן לדבר על הכל?