top of page

הארון הא-מונוגמי: למה כל כך קשה לדבר עליו גם בקהילה שלנו?

תמונת הסופר/ת: יואב גיטלריואב גיטלר

עודכן: 28 בינו׳


לא רק שיפוטיות מבחוץ: הארון הא-מונוגמי - קושי שלא מדברים עליו מספיק.

הארון הא-מונוגמי

בעולם של מערכות יחסים א-מונוגמיות, ישנה תחושה של חופש, פתיחות וקבלת ריבוי אהבות. זוהי פנטזיה של שחרור אישי אמיתי. אך דווקא במרחב הליברלי הזה, בו אנו מצפים לקבלה מוחלטת של זהויות וביטויים, צפה ועולה תופעה מטרידה: הארון הא-מונוגמי. אין מדובר רק בהסתרת זהותנו מהמעגל החיצוני כמו משפחה או עבודה, אלא בצורך פנימי, לעיתים לא מודע, להצניע, לייפות או פשוט להסתיר רגשות וחוויות אותנטיות – אפילו בתוך הקהילה הא-מונוגמית עצמה. מול אלו שאנו אוהבים, ומול עצמנו. דמיינו לרגע אדם החושש להביע קנאה מחשש שיתפס כ"לא משוחרר רגשית". מוכר? בקהילות א-מונוגמיות, בהן שחרור רגשי נתפס כאידיאל, קשה לעיתים להודות ברגשות מורכבים יותר.

חשוב להבין, הארון הא-מונוגמי אינו נובע רק מחשש מביקורת חיצונית. שורשיו עמוקים יותר, במנגנוני שיפוט פנימיים ובציפיות חברתיות סמויות בתוך הקהילה. קיימים "קולות בראש" המכתיבים כיצד "נכון" להיות א-מונוגמי. לעיתים, נוצרת תמונה נוקשה של "איך זה צריך להיות". הארון הא-מונוגמי מתחיל כאשר אנו מרגישים צורך "לשחק לפי הכללים", לעטות מסכה של א-מונוגמיסט "נאור" ו"מתקדם", תוך הדחקת רגשות אנושיים אותנטיים, פחדים וצרכים אמיתיים, רק כי אינם תואמים את התדמית הרצויה. תופעה זו משקפת קושי מהותי: האתגר בפתיחות וכנות גם במרחבים שאמורים להיות בטוחים ומשחררים, כמו הקהילה הא-מונוגמית.

לחיות בצללים: גילויים של הארון הא-מונוגמי ומחירו הרגשי

כיצד נראה הארון הא-מונוגמי במציאות? דמיינו אדם החווה קנאה עזה לשמע תיאור קשר אינטימי של בן/בת זוגו, אך בוחר לשתוק. הפחד משיפוטיות, מחשש שיתפס כ"לא בשל רגשית" או "מונוגמי בליבו", גורם לו להסתיר את רגשותיו. במקום להתמודד באומץ, הוא עוטה חיוך מזויף, משחק אותה משוחרר ובולע את הכאב. התוצאה? תחושת בדידות עמוקה, תסכול וריחוק מבני הזוג הקרובים לו ביותר. זוהי דוגמה מצמררת לאופן בו הארון הא-מונוגמי פועל מבפנים. אנו מצנזרים חלקים חיוניים מעצמנו, לעיתים אף מעצמנו עצמנו, משום שאנו משכנעים את עצמנו שכך "אמורים" להרגיש. אבסורד.

הארון הא-מונוגמי מתבטא גם בהימנעות מחשיפת קשר משמעותי חדש לבן/בת זוג קיימים. לא תמיד ממניעי קנאה, אלא לעיתים מחשש להתמודד עם סיטואציה מורכבת ורגשות סוערים. הפחד מתגובות בלתי צפויות מוביל להסתרת פרטים קטנים, אשר הופכים עם הזמן לחומות של שקרים. הדבר מערער את האמון – יסוד כל קשר – ופוגע ביכולת לתקשורת פתוחה וכנה. גילוי סוד כזה עלול להיות טלטלה קשה. [קישור פנימי למאמר בנושא אמון במערכות יחסים פתוחות] הארון הא-מונוגמי פוגע בבסיס הפתיחות והכנות ההכרחיים למערכות יחסים א-מונוגמיות מצליחות, ויוצר קרקע לריחוק וחוסר אמון.

לעיתים, הארון הא-מונוגמי נובע מציפייה בלתי מציאותית להיות "סופר-אדם" א-מונוגמי. ציפייה לאדם המסוגל לאהוב ללא גבול, לנהל ריבוי קשרים בקלילות, ללא קנאה או פחד. אך אנו בני אדם! התנגשות בין פנטזיה למציאות עלולה לייצר בושה ותחושת חוסר התאמה. לכן, נדמה קל יותר לנעול הכל בפנים מאשר להודות: "קשה לי, אני זקוק לתמיכה". [קישור חיצוני למאמר בנושא ציפיות לא מציאותיות בא-מונוגמיה] הארון הא-מונוגמי ניזון מהפער בין האידיאל למציאות הרגשית המורכבת, ומהקושי להכיר בחולשה ופגיעות.

שורשי הארון: לחצים חברתיים ושיפוטיות פנים-קהילתית

הארון הא-מונוגמי אינו תופעה ספונטנית. מקורות כוחו מגוונים. ראשית, החברה המונוגמית עדיין דומיננטית, וערכיה מחלחלים גם אלינו, גם אם בחרנו בדרך אחרת. לחצים חברתיים מונוגמיים משפיעים גם על מי שבחרו בא-מונוגמיה. [קישור חיצוני למאמר אקדמי על השפעת הנורמות המונוגמיות על תפיסות יחסים] בנוסף, בתוך הקהילות הא-מונוגמיות עצמן, מתגבשים לעיתים "חוקים לא כתובים", המקדשים מודל "נכון" של א-מונוגמיה: קליל, חזק רגשית, סבלני באופן קיצוני. כל סטייה ממודל זה עלולה ליצור תחושת ניכור וחריגות. שיפוטיות סמויה בתוך הקהילה הא-מונוגמית תורמת משמעותית לביסוס הארון הא-מונוגמי.

מחיר החיים בצללים: הפגיעה באינטימיות ובצמיחה אישית

המחיר של הסתתרות מאחורי מסכת הארון הא-מונוגמי עלול להיות כבד מנשוא. בדידות וריחוק בתוך קהילה שאמורה לתמוך, הדחקת רגשות אותנטיים מחשש לביקורת, ופגיעה בקשרים אינטימיים עקב חוסר פתיחות – אלו רק חלק מההשלכות. הארון הא-מונוגמי פוגע בגרעין הזהות האותנטית, מונע יצירת קשרים עמוקים ואמיתיים עם אהובים, ובסופו של דבר מעכב צמיחה ולמידה מחוויית הא-מונוגמיה. ההסתרה יוצרת חומת ריחוק, שוחקת אמון ומונעת ריפוי אפשרי באמצעות פתיחות כנה. המחיר האישי והזוגי של הארון הא-מונוגמי הוא גבוה ופוגע באיכות החיים.

לצאת לאור: צעדים לשבירת הארון הא-מונוגמי

הצעד הראשון ביציאה מהארון הא-מונוגמי הוא כנות – תחילה כלפי עצמנו. התבוננות כנה במציאות, הכרה ברגשות ובפחדים. שיתוף הכנה עם פרטנרים, חשיפה של הפגיעות. אומץ להצהיר "זה מה שאני מרגיש", גם כשאינו "יפה" או "קל". נכונות לדבר על פחדים כמו קנאה, על צרכים אישיים, גם כשלא בנוח. יצירת מרחבים בטוחים בקשרים – בהם מרגישים בטוחים להיות מי שאנחנו, ללא חשש מביקורת. [קישור פנימי למדריך ליצירת מרחבים בטוחים בתקשורת זוגית] יציאה מהארון הא-מונוגמי היא מסע אמיץ של גילוי עצמי וכנות.

זכרו, אין "מדריך" לא-מונוגמיה "נכונה". כל אחד עובר מסלול ייחודי, עם אתגרים והצלחות. אותנטיות בא-מונוגמיה אינה היעדר קנאה או פחד – אלו רגשות אנושיים. אותנטיות היא היכולת להכיר ברגשות אלו, להבינם, להתמודד עמם ולשתף בכך את הקרובים אלינו. אותנטיות וקבלה עצמית הם מפתחות ליציאה מהארון הא-מונוגמי.

שבירת חומות הארון הא-מונוגמי ובניית גשרים של אמון – אפשריים בהחלט. הארון הא-מונוגמי מזכיר לנו שגם במקומות הליברליים ביותר, קיימים לחצים סמויים. יציאה מהארון היא תהליך של צמיחה אישית. משמעותו – הכרות מעמיקה עם עצמנו, לימוד תקשורת כנה ויצירת קהילה תומכת המקבלת אותנו על מורכבותנו. רק כאשר נרגיש בטוחים לחשוף פגיעות, לחלוק אמת אישית על יופייה וקשייה, נחווה באמת את החופש והאהבה שאנו מבקשים. פתחו דלתות והיו מי שאתם באמת.


0 צפיות0 תגובות

Comments


  • Pinterest AltCtrLife
  • Youtube AltCtrLife
  • TikTok AltCtrLife
  • Instagram AltCtrLife
  • Facebook AltCtrLife

© 2019 by Yoav Gitler & Sharona ShemTov
-AltCtrLife -

bottom of page