top of page
  • תמונת הסופר/תשרונה שם טוב

קלוז'ור בפרידה - האם זו חובה? על אחריות וגבולות בסיום מערכות יחסים

עודכן: 11 בפבר׳

האם "חובה" לתת קלוז'ור בפרידה?

פרידה וקלוז'ר

בעיני לא, אין חובות, יש בחירות.

מה שכן כדאי בעיני זה להעמיק הבנה בהשלכות של בחירות, על עצמנו, ועל הצד השני, גם על אחריםות. וגם, כדאי להעמיק במניעים שלנו לבחירות מסוימות.

מה זה קלוז'ור? מה כלול בו?

זה כבר תלוי בעיני בסוג, אורך, עומק, מורכבות הקשר, וגם באופי הפרידה האם מדובר בנתק מוחלט או רק שינוי מהות ומרכיבי הקשר, ואיזה? עד כמה השינוי מכה גלים הלאה?

קלוז'ור מספק ונעים יכול להיות כמה משפטים כתובים או בטלפון עם מישהו.י שיצאנו לדייט שניים, ועד לתהליך מתמשך של כמה שיחות פנים אל פנים, ואולי עם עוד א.נשים קשורים, בפרידה מקשר עמוק ומתמשך.

האם יש מצבים בהם עדיף לנו בלי קלוז'ור? כן, כשיוצאים מקשר בגלל סכנה, פגיעה קשה, או כשיש פחד גדול מהצד השני- אלימות, חשש לשאיבה רגשית בחזרה לקשר, אדם חוצה גבולות, הפעלות לחץ, וכיוב', מצב טוב שכדאי פשוט לנתק בחדות ולהיעלם.

האם כשאנחנו נפרדות אנחנו יכולות מראש להניח איך הצד השני יתנהג בשיחה כזו? לרוב כן, מן הסתם גם כתלות בעומק ואורך ההיכרות וגם כתחושה מתוך הדברים שמביאים אותנו לרצות להפסיק.

אני תמיד בעד קשב עצמי למסוגלות והגבולות שלנו, ולכן לא הייתי אומרת שחייבים קלוז'ור בכל מצב ושאם לא מאפשרות אותו זה פוגעני או לא אתי.

אבל יש די הרבה מצבים בהם יש פחד או קושי לקיים קלוז'ור, שלא קשורים באמת לצד השני, אופיו, ותגובתו, אלא מבוססים נסיון עבר, פגיעות עבר.

למשל, הרבה א.נשים מעדיפים להיעלם פתאום (גוסטינג) למי שמקשקשות איתםן בכתב תקופה, או אפילו אחרי כמה דייטים, במקום ליידע שמפסיקים, להסביר, ולתת רגע מקום לפרידה.

למה? יותר מידי חוויות בהן התגובה היא ערעור על ההחלטה, התקרבנות והפעלת אשמה, כעס שמובע כתוקפנות, ואפילו אלימות או חציית גבולות, ולפעמים אפילו בעולם הפיזי.

אבל אז יוצא מצב שבו א.נשים שמעולם לא חלמו להתנהג ככה משלמים את מחיר אלו שכן, וסופגים גוסטינג.

זה קצת דומה לתלונות של גברים שהרבה נשים רואות בהם סכנה למרות שהם אינם פוגעניים כלל ומשלמים את המחיר של פוגעים אחרים.

איך אני מתיחסת לזה?

בקבלה.

מבינה. ככל שהיו פחות מפגשים ופחות זמן, גם מבינה הרבה יותר, ויודעת לא לקחת את זה עלי אישית. המסקנות האישיות וההגנות האישיות של אדם שנוצרו בגלל חוייה שקיימת בעולם הזה, שהורמו מולי, לא אומרות כלום עלי אישית, רק על החוויה שלו.ה בעולם הזה.

יש א.נשים שנפגעו בעבר, לא מכירים אותי אישית מספיק כדי לדעת איך אגיב, מעדיפים להתכנס לגבולות שלהם ולשמור על עצמם, פוחדות אפילו להסביר.

אז אני מקבלת, לא נעים, אבל מבינה שהלא נעים האפשרי של הצד השני הרבה יותר גרוע, ולכן, מקבלת בהבנה. (ככה אגב גם הגברים הנפלאים שבחיי יודעים להתייחס לחששות של נשים זרות או זרות למחצה מולםן, לא רוצה לפתוח על זה דיון, זו רק התיחסות חלקית לדוגמא צדדית).

אבל ככל שהקשר ארוך יותר, אינטימי וקרוב יותר, ככל שחולקות יותר ממשקים, ויותר מרחבים, בואכה מצב של מערכת יחסים מרובת קשרים (טריאד ומעלה) ככה זה מגיע לרמה שניתוק, או שינוי מהותי בקשר בלי קלוז'ור אפילו יכול ממש להיות פוגעני ולא אתי לפי תפיסתי וערכי שלי, ככל שהקשר ארוך ואינטימי יותר, ככה גם מכירות יותר ויודעות איך האדם מולנו יגיב לפרידה, והאם זה אדם שיקשיב ויקבל, או אדם שיגיב באלימות או ינסה לשכנע וללחוץ.

ככל שהקשר ארוך ואינטימי יודעות יותר טוב מה האמונות והערכים שלו.

ככל שהקשר ארוך ואינטימי ככה יש יותר חלקים מעורבבים ונושקים שיש צורך לטפל בהם יחד,, כי הם אחריות משותפת.

כשמדובר בגירושים... אין ברירה, יש בד"כ ילדים, רכוש, תחומי אחריות משותפים ברורים, והחוק מחייב לטפל לפחות טיפול מינימלי בכל תחומי האחריות האלו.

אבל פרידות בלי כל זה, ובמיוחד בעולם הא-מונוגמי שבו יכולות להיות הרבה פרידות כאלה, שכוללות קרוב לאפס ממשקים פיזיים-לוגיסטיים, מותירות אותנו רק עם ממשקים רגשיים וממשקים חברתיים.

ומשום מה... זה לא פעם נזנח ובכלל לא נלקח בחשבון.

כשאנחנו בפרידה בעולם כ"כ מורכב היא יכולה להשפיע ולהדהד ולהכות גלים הלאה על עוד ועוד א.נשים, שיש לנו ומי שאנו בפרידה איתו סוגים שונים של מערכות יחסים, מחברתיות כלליות ועד לרומנטימיניות.

מבחינתי פרידה או טרנזישן בעולם כזה כוללת הרבה מאד אחריות. האחריות הזו בעיני היא לקיים לאורך תקופה, שיח און גואינג (לא ברמה יומיומית כמובן, אבל כן צ'קאפ פעם בכמה זמן) עם מי שנפרדות איתה ועם א.נשים נוספים שקשורים.

אני מעונינת לא ליצור מתחים, אי הבנות, בלבול, חרדות בין כל הא.נשים הקשורים לנו בזמן פרידה שלי.

השיח הנחוץ בעיני הוא על גבולות חדשים, על צרכים, רצונות, הכרה חשובה בדברים שאולי יצטרכו עיבוד בהמשך ומסכימות להניח להם כרגע, הבהרות לא.נשים הקשורים אלינו איפה אנחנו מולםן, מה אפשר ומה אי אפשר עכשיו, הקשבה ומתן מקום לשאלות וצרכים של הא.נשים הקשורים סביב הפרידה, ועוד.

אז כן, קלוז'ור זה קשה, זה פגיע, זה דורש עוד עבודה מול קשר שאנחנו בכלל רוצות לצאת ממנו, או להפחית בו שיח אינטימי, זה דורש לקיחת אחריות וגם שמירה על גבולות אישיים וגבולות מרחב, ודורש לפתוח דברים רגישים מול עוד א.נשים שמחוץ לפרידה הזו, וזה לא פשוט, אבל זה לא פשוט להיות לא-מונוגמית, ואני מוכנה לקחת אחריות על כל אספקט של זה, במיוחד כשמאידך, להיות מונוגמית עושה לי הרבה הרבה יותר רע, ולכן מעדיפה את ה"לא פשוט" הזה על כל מחיריו.

15 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


bottom of page