מה זה מטאמורית?
קודם כל, אסביר את המונח למי שלא מכירות: בעולם הפוליאמוריה, שעוסקת ספציפית במה שקורה בריבוי של קשרים רומנטיים, מטאמור/ית הינו מונח שמתאר את המצב בו שתי א.נשים נמצאות בקשר רומנטי עם אותו אדם, אך לא בקשר רומנטי אחת עם השנייה.
ניסיון אישי ונקודת מבט טיפולית
כמטפלת שעובדת עם א-מונוגמים, יוצא לי לטפל בהרכבים שונים של מטאמורים ופרטנרים משותפים. הרבה ממה שהבאתי בפוסט אלו נקודות שעולות בטיפולים, וגם התמודדתי ומתמודדת איתן בעצמי. הבאתי פה את הכל מנקודת המבט האישית שלי, אך זה משקף גם את סגנון וצורת העבודה שלי ושל יואב שעובד איתי, כמטפלים.
דיסקליימר אישי: מורכבות המושג "מטאמור/ית"
יש אצלי כיום לפעמים אי בהירות לגבי המושג הזה, מכמה סיבות:
יש לי קשרים משמעותיים מאוד עם אהבות גדולות שאין בשבילן מילה מוכרת, אבל לא מרגישות רומנטי דווקא, אז האם אני ופרטנרים/ות שלהן מטאמורים/ות? התחושה שלי אחרת, ואולי גם לזה אין לי מילה.
יש לי קשרים משל עצמי עם אהובות/ים של אהובות/ים, חלקם קשרים חבריים טובים, חלקם עם מיניות ו/או אהבה גדולה משל עצמנו שלא קשורה לפרטנר/ית המשותפ/ת.
בחלק מהקשרים יש לי דינמיקה, פרקטיקה, ורגשות שונים מול האדם עצמו לעומת להיות יחד איתו/ה ועוד אהובות/ים שלי או שלה.
יכול להיות שחלקכם/ן תזדהו עם חלקים מהדיסקליימר שלי, ואני חושבת שרק עליו אפשר לפתוח עוד עשרים דיונים לפחות (מוזמנות/ים).
התמקדות במצב הפוליאמורי הקלאסי
אני כן רוצה כאן ספציפית להתייחס למצב הפוליאמורי הקלאסי - שתי א.נשים במערכת יחסים רומנטית (עם או בלי מיניות) עם אותו אדם (אקרא לו "המשותפ/ת") בלי קשר משלהם/ן מלפני כן.
גם כאן יש שני מצבים אפשריים עיקריים:
אני הפרטנרית שכבר נוכחת בחיי המשותפ/ת והפרטנר/ית השני/ה חדש/ה בחייו/ה.
אני הפרטנר/ית החדש/ה בחיי המשותפ/ת וכבר יש שם פרטנר/ית קיימת.
1. כשאני הפרטנרית ה"ותיקה"
לאהוב/ה שלי יש קשר חדש, אני אוהבת לדעת מי זה/ו, לראות, לקרוא אם יש פעילות פייסבוק, אותי זה מרגיע ואני נהנית לזהות מה יצר את החיבור ולמה גם אני מתחברת. הרבה א.נשים הם בדיוק ההפך, לא רוצים/ות לדעת כלום ולא להכיר, בין שתי הקצוות יש רצף שלם של העדפות מן הסתם. חשוב להכיר בהן, לדבר עליהן, ולראות איך מתנהלות סביבן.
אני נוטה מאוד לפנות מקום, ממש לא רוצה שלחדש/ה תהיה תחושה שאני שתלטנית, מבקשת כבוד מיוחד, בטח שלא אנכיח את עצמי בהגזמות ולא אנפנף בכל פינה בה היא/וא מצייצ/ת בקשר שלי עם המשותפ/ת, אלא אם זה הופך לדינמיקה כייפית ונעימה לכל הצדדים שנעשית ברגישות וכבוד גם לפרטיות, ואדאג לתת לחדש/ה הרגשה נעימה ומוזמנת.
הנטייה שלי בעבר היתה קצת לאבד את עצמי שם, מרוב רצון להיות רגישה, ושיהיה נעים, אני לפעמים לא שמתי לב איפה אני כבר מפנה מקום שחשוב לי, או מאפשרת כניסה למרחבים מסוימים שגורמת להגבלת צעדי (למשל קבוצות פייסבוק אינטימיות שאני רוצה בהם חופש שיתוף והתבטאות). בעבר גם מיהרתי מאוד להגיד למשותפ/ת שסבבה להזמין את החדש/ה לכל מיני ארועים חברתיים אינטימיים עם הפוליקולה שלנו, או להסכים לפגוש אותו/ה לראשונה בארוע חברתי גדול יותר.
עם הזמן אני מבינה שנחוץ יותר קשב לעצמי ולצרכים שלי לפני שאני ממהרת לעוף על זה. אם זה ארוע שאני ממש צריכה בו תמיכה? אם זה ארוע שאני מאוד רגילה להיות בו צמודה למשותפ/ת וזה כזה ארוע "שלנו", אז איך אני עם השינוי? עם זה שתהיה שם מישהו/י חדש/ה שלו/ה? האם אני צריכה משהו?
וגם כשעשינו דברים כאלה, היתה לי נטיה לשים את עצמי ממש בצד ולפנות להם/ן מלא מקום ולהרגיש בושה לבקש יחס, תשומת לב, תחושה של "אני לא אפריע להם/ן" וזה דבר שאני מבינה היום שחשוב לבוא לפני מפגש כזה עם שיח לפני, עם מחשבות על צרכים שלי, של המשותפ/ת ושל החדש/ה, כדי שהגבולות יהיו ברורים.
אצלי, כשאין שיח גבולות בהיר אני יוצרת גבולות מוגזמים כדי לשמור על הזולת ושמה עצמי בצד.
וגם, לגמרי לגיטימי שאבין שמסיבות כלשהן יהיה לי קשה מדי להיות יחד כולנו בארוע (מטריגרים אישיים, לחוסר רצון להיות במתח סביב הנושא שאולי קיים ועוד) ואז בד"כ אחליט לא להגיע, או לבקש מהמשותפ/ת לא להזמין את החדש/ה.
בגלל שאנחנו לא היררכיים אין לי ציפייה שאוטומטית הבקשה שלי לא להזמין תמולא, מאוד מבינה שיש מצבים בהם חשוב למשותפ/ת להיות בארוע מסויים עם החדש/ה ואני אעשה את ההחלטה שלי אם להשאר בבית או ללכת ולהתמודד בדרך הכי טובה שלי (כולל השיח מלפני שמצייר גבולות והסכמות כמובן).
הקיצון השני אני מניחה, זו הנכחת יתר של ה"אני הייתי פה קודם נא לכבד!" שזו גם התנהלות שיכולה להיות בעייתית וכדאי לפתח מתוכה רגישות וגם אם יש תחושת ערעור בטחון עצמי מול החדש/ה, לבחון בשיח טוב לפני, איך ואיפה אני מפנה מקום ומאפשרת תחושת "מוזמנ/ת" לחדש/ה.
כל מה שכתבתי פה נוגע להגעה לארוע משותף אבל בהחלט אפשר להשליך אותו גם על ההתנהלות הכללית בקשרים, בתכנון לו"זים ועוד.
2. כשאני הפרטנרית החדשה
כשאני החדשה, חשוב לי מאוד לתת הרבה כבוד לקשרים קיימים, לוודא שאני לא דורסת דברים, לוודא שהכניסה שלי למקום בלו"ז, בעשייה, במרחבים החברתיים נעשית ברגישות וקשב לקשרים האחרים, שההנכחה שלי את הקשר החדש נעשית בעדינות ונעימות לכל הצדדים.
אני שמחה להכיר מטאמורים/ות קיימות ושמחה כשיש רצון ונכונות מצידם/ן להכיר אותי. מבינה שזה לא תמיד מתאים לכולם/ן, ולפעמים עניין של קצב.
אם אוזמן לארוע שיש בו עולם חברתי שכולל מטאמורים/ות חשוב לי לברר שכולם/ן בטוב עם הנוכחות שלי, ואני מודעת מראש שעשויים להיות טריגרים למי מהם/ן, אני לגמרי מצפה ותומכת בזה שהמשותפ/ת יקיים הסכמות איתם/ן שעוזרות לכולנו להרגיש בנוח.
כמובן שגם פה, חשוב לא לשכוח אותי ואת הצרכים שלי כמגיעה חדשה למרחב, שעשוי להיות קשה ומאתגר לפעמים.
עם כל זה, למדתי שחשוב לי שלמרות שאני החדשה, אקבל יחס הוגן, קשוב ורגיש גם מהצדדים האחרים. כמובן לא רק באירועים ומפגשים אלא גם בכל מה שקשור לתכנוני לו"ז.
עוד נקודות למחשבה:
תקשורת עם מטא בזמן יחד: האם מותר לתקשר עם המטא בזמן שאנחנו ביחד? כיצד נעשה זאת בצורה מכבדת ורגישה?
תקשורת עם מטא בזמן יחד שלנו - מבחינתי ממש חשוב שלמשותפ.ת תהיה תחושה נינוחה לגמרי לתקשר עם המטא גם בזמן שאנחנו יחד. חשוב גם לי שתהיה לי האפשרות הזו. כמובן בצורה שלא דורסת את הזמן והנוכחות שלנו יחד, אבל אני לא מצפה או מבקשת בועות פרטיות לחלוטין ונתק מוחלט מהאחרותים. כשיש חיבור נעים ונחמד גם כייף לשלוח סלפיז משותפים מהיחד שלנו למטא מכל צד (שוב, כמובן לא מתאים לכולםן וחשוב לבדוק שזה מתקבל בהסכמה נלהבת ולא מעורר טריגרים).
גבולות vs. הגבלות: חשוב להבחין בין גבולות שמגנים עלינו ועל מה ששייך לנו (גוף, רכוש, זמן), לבין הגבלות שאנו מנסים להטיל על אחרים.
האבחנה החשובה בין גבולות להגבלות. אני מגדירה גבולות שלי, כגבולות ששומרים עלי ועל מה ששלי, כלומר, הגוף שלי, הנוכחות שלי, הרכוש שלי, הזמן שלי. על כל זה יש לי זכות מלאה ובלתי מעורערת להציב גבולות והן חייבות להיות מכובדות ע"י כל מי שאיתי בקשר. לפעמים יש גם תחום משותף= רכוש משותף, למשל בית או רכב, נוכחות משותפת למשל בארוע או מפגש. שם יש לי זכות להציב גבולות אבל בשיח עם השותפ.ה להם ומציאת גבולות נוחות והגעה להסכמות. התחום שאינו שלי- זה תחום שאם אני מבקשת בו דברים, אלו בעצם הגבלות על הזולת ולא גבולות אישיים שלי. לגיטימי בעיני לבקש, לא לגיטימי בעיני (אני יודעת שחלקכםן חולקות עלי וזה ממש בסדר להעלות ולדון בזה בתגובות) לצפות שאוטומטית תהיה היענות לבקשה שלי להגביל את המשותפ.ת ופרטנר.ית שלו.ה. בקשה כזו הייתי מעבירה עם המון רגישות, רגישות למקום של המטא, של המשותפ.ת, רצוי בשיח משותף אם ניתן, עם הסברת העמדה שלי ולא בדרישה או תחושת זכות על מה שלא שלי, ובמקום הזה גם כדאי שתהיה פתיחות מכל הצדדים להגיע להסכמה שאולי לא מאשרת או שוללת במלואה את בקשתי אבל יוצרת אזור נוחות שעונה יותר טוב על הצרכים של כולנו (מקום של התחשבות).
המשותפ/ת כחוליה מקשרת: כיצד למנוע עומס יתר על המשותפ/ת שצריך/ה לתווך בין כל הצדדים? האם ניתן לעודד תקשורת ישירה בין המטאמורים/ות?
זו נקודה חשובה בעיני. הרבה פעמים א.נשים בפולי מוצאיםות עצמםן מג'נגלים בקושי בין הקשרים השונים ולא בגלל עומסי לו"ז דווקא אלא בגלל הטריגרים שלו, הקשיים שלה, הצרכים שלו... וכשבכל יושב על אדם אחד זה קשוח למדי. כמובן שחשוב שבהרבה מקומות נבין שעדיף לעשות עם עצמנו עבודה או התמודדות רגשית ולא להטיל הגבלות על ההתנהלות של המשותפ.ת והמטא במקומות שאין בהם נגיעה ישירה לגבולות שלי (הנוכחות שלי, הגוף שלי, רכוש שלי/משותף, הזמן הפרטי שלי וכו), אבל איפה שיש קשיים, פחדים, וצורך לעשות שיח מקדים, להגיע להסכמות, אני חושבת שיש ערך ותועלת אם ניתן לעשות את השיח הזה במשותף, כולנו יחד ושהמטא ישמעו אחד את השני, ולא הכל בטלפון שבור דרך המשותפ.ת. שוב, יודעת שלא תמיד אפשר. לפעמים זה ממש קשה ומלחיץ, אבל אם מצליחות לעבור את המשוכה הזו זה יותר כ"כ הרבה חיבור, הבנה של האנושיות של השני.ה, יותר יכולת הכלה הדדית, ומפחית מאד מאד את העומסים שיושבים על המשותפ.ת.
מרחבים חברתיים משותפים: מה קורה כשיש למטאמורים/ות מרחב חברתי שאני לא חלק ממנו? כיצד ניתן להתמודד עם תחושות של קנאה או בדידות?
מה קורה אם למשותפ.ת ולמטא יש מרחב חברי שאני לא מחוברת אליו? לא תמיד פשוט. לפעמים זה לא מעניין ולא מפריע. לפעמים זה עשוי ליצור מצבים בהם המשותפ.ת תבלה יותר עם המטא פשוט בגלל שהםן ילכו ליותר דברים ויימצאו באותם מרחבים שאני לא, אפילו אם אינםן בהגדרה "ביחד" בזמן משותף משלהםן. זו לא תמיד התמודדות פשוטה, לפעמים מתאים ויתאים שאני אתחבר גם למרחב החברתי ולפעמים לא, מכל מיני סיבות, אלו גם דברים שכדאי שיהיו מדוברים, לפחות ביני לבין המשותפ.ת. אם אני בצד ששייך למרחב חברתי כזה, זה בהחלט דבר שאני אחזיק במודעות שלי שמשפיע על הקשר של המשותפ.ת עם המטא ואבחן עם עצמי ואיתםן איך אפשר להקל, לשפר, לשנות, להסכים ולהבין.
חברות בין מטאמורים/ות: המצב האידיאלי, בו נוצרת חברות אמיתית בין המטאמורים/ות, מעבר לקשר המשותף.
כמובן שמעל כל זה אם מגיעים למצב של חברות בין המטא, או נוצר ביניהםן כבר קשר משלהםן מכל סוג שהוא, שלא מוגדר רק כעובר דרך המשותפ.ת זה הכי קסום.
לסיכום:
יצא לי פוסט ארוך בטירוף ואולי כיסיתי רבע ממה שיש להגיד פה...מזמינה אתכםן בתגובות להתיחס למה שכתבתי, להביא עוד נקודות וזוויות אם יש לכםן, ואם בא לכםן לשתף לגבי התמודדויות וחוויות שלכםן במצבי מטא שונים.
מוזמנות/ים לשתף בתגובות את המחשבות, ההתלבטויות והחוויות שלכם/ן!
Comments