טעויות נפוצות בפוליאמוריה

אז חשבתם שפוליאמוריה זה רק מסיבות ויחסי מין חופשיים? תחשבו שוב!

יאללה חברים, בואו נדבר רגע גלויות. פוליאמוריה. אהבה חופשית. הכל פתוח, נכון? כולם עם כולם, בלי חשבון, בלי קנאה, בלי דרמות מיותרות. נשמע כמו גן עדן של חופש מיני וחופש בחירה, לא?

אז זהו, שלא בדיוק. כמו בכל דבר בחיים,  גם בפוליאמוריה, המציאות קצת יותר מורכבת מסיסמאות קליטות ודימויים פשטניים.

כן, פוליאמוריה יכולה להביא איתה המון יופי, חופש, אהבה וריגושים. אבל, וזה אבל גדול, היא גם דורשת  המון  עבודה,  המון  מודעות עצמית,  המון  תקשורת כנה, ויותר מכל –  המון  נכונות ללמוד, להתפתח, ולצמוח.

אם אתם חושבים שפוליאמוריה היא דרך קלה ופשוטה לקיים יחסי מין עם כמה שיותר אנשים בלי מחויבות, אתם ממש, אבל  ממש  טועים. למעשה, ייתכן שדווקא בגלל זה אתם שומעים כל כך הרבה סיפורי זוועה על פוליאמוריה שהשתבשה.

פוליאמוריה היא לא פתרון קסם לבעיות בזוגיות, היא לא בריחה מאחריות, והיא  בהחלט  לא לבעלי לב חלש.

אז לפני שאתם קופצים ראש לבריכה הזו, בואו ניקח נשימה עמוקה, נתיישב רגע, ונדבר על כמה מהטעויות הנפוצות ביותר שאנשים עושים כשהם נכנסים לעולם הפוליאמוריה – וגם איך אפשר, אולי, להימנע מהן.

1. תקשורת, תקשורת, תקשורת – וכנות, כנות, כנות!

כן, כן, אני יודע, שמעתם את זה מיליון פעם, אבל זה לא סתם קלישאה שחוקה. תקשורת כנה ופתוחה היא  הבסיס לכל מערכת יחסים בריאה, ו במיוחד  למערכות יחסים פוליאמוריות.

תחשבו על זה ככה: כשאנחנו מלהטטים בין כמה מערכות יחסים במקביל,  בלי לדבר על הדברים, בלי להיות ברורים לגבי הצרכים והרצונות שלנו,  ובלי  להיות כנים לגבי מה אנחנו מרגישים,  הדברים פשוט  יתפוצצו לנו בפנים במוקדם או במאוחר.

למה זה כל כך חשוב בפוליאמוריה?

כי בפוליאמוריה,  אין הנחות יסוד. אנחנו לא יכולים להישען על נורמות חברתיות, ציפיות מונוגמיות, או מוסכמות שבשתיקה.

אנחנו צריכים  לדבר על הכל: על הרצונות שלנו, על הפחדים שלנו, על הגבולות שלנו, על הקשיים שלנו.

אנחנו צריכים  לשאול  שאלות,  להקשיב  לתשובות,  להיות אמפתיים  לרגשות של בני/בנות הזוג שלנו,  ולשתף  אותם/ן במה עובר עלינו.

דוגמה מהחיים:

נגיד יצאתם לדייט עם מישהו חדש, והיה ממש כיף. עכשיו אתם מתלבטים אם לספר על זה לבת הזוג הקבועה שלכם. מצד אחד, זה היה רק דייט ראשון, לא קרה שם שום דבר רציני, נכון? מצד שני, אתם יודעים שהיא  תרגיש פגועה אם תשמע את זה ממישהו אחר, או אם תגלה את זה במקרה.

אז מה עושים?  מדברים!  פשוט ככה. מספרים לה על הדייט, משתפים אותה ברגשות שלכם (כן, גם אם אתם קצת נבוכים), ומקפידים  להקשיב  לתגובות שלה,  בלי שיפוטיות  ובלי לנסות להגן על עצמכם.

טיפ קטן לתקשורת מקרבת:

נסו להשתמש ב"אני" במקום ב"אתה". במקום להגיד "אתה אף פעם לא מספר לי כלום",  נסו "אני מרגישה קצת מוזנחת כשאתה לא משתף אותי בדברים".

2. קנאה? ברוכה הבאה למועדון!

הנה סוד קטן: קנאה היא  לא אויב. היא גם  לא סימן לכך שאתם לא בנויים לפוליאמוריה. קנאה היא רגש  אנושי לגמרי, טבעי, ואפילו  בריא במידה מסוימת.

הרבה אנשים נכנסים לפוליאמוריה מתוך מחשבה ש"אנחנו מעל קנאה", כאילו מדובר בסוג של  הארה רוחנית שמשתחררים ממנה ברגע שנהיים פולי.

אבל האמת היא שקנאה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. היא לא  מעידה על חולשה, על חוסר ביטחון, או על כשל מוסרי. היא פשוט סימן  לכך שמשהו מפריע לנו, שמשהו מעורר בנו חוסר נוחות, שמשהו דורש את תשומת הלב שלנו.

אז מה עושים עם קנאה?

קודם כל,  לא נלחמים בה.

כשאנחנו מנסים להדחיק את הקנאה, להתעלם ממנה, להכחיש אותה, או להילחם בה, אנחנו רק מחזקים אותה.

במקום זה, תנו לה מקום.

דברו  עליה עם בני/בנות הזוג שלכם,  נסו להבין  מה עומד בבסיסה (האם זה פחד אמיתי מאבדן, או אולי משהו עמוק יותר שנוגע לערך העצמי שלכם?),  וחפשו יחד דרכים בריאות להתמודד איתה.

דוגמה מהחיים:

בת הזוג שלכם מספרת לכם בהתלהבות על הסופ"ש הרומנטי שהיה לה עם בן זוג אחר, ואתם מרגישים גל של קנאה מציף אתכם.

במקום להעמיד פנים שהכל בסדר, או להאשים אותה שהיא "גורמת לכם להרגיש רע",  שתפו אותה ברגשות שלכם. תגידו לה "אני שמח/ה בשבילך, אבל אני גם מרגיש/ה קצת קנאה. אני צריך/צריכה קצת זמן לעבד את זה".

טיפ קטן להתמודדות עם קנאה:

זכרו שקנאה היא לא אשמת אף אחד. זאת חוויה אישית שלכם, ואתם אלו שאחראים להתמודד איתה.

3. גבולות, חברים, גבולות!

אחד הדברים הכי חשובים בפוליאמוריה, אולי אפילו יותר מתקשורת, זה גבולות. בלי גבולות ברורים, מוגדרים היטב, ומקובלים על כל הצדדים המעורבים, אתם צפויים להרבה אי הבנות, פגיעות, וכאבי לב.

גבולות הם כמו הגדר שמפרידה בין החצר שלכם לחצר של השכנים. הם מבהירים איפה אתם נגמרים ואיפה מתחילים בני/בנות הזוג שלכם. הם עוזרים לנו לשמור על המרחב האיש  שלנו, לכבד את המרחב האישי של בני/בנות הזוג שלנו, ולמנוע מצבים של חוסר נוחות, קנאה, או פגיעה.

אז איך קובעים גבולות?

קודם כל, תהיו כנים עם עצמכם.

מה חשוב לכם? מה נוח לכם? מה אתם מוכנים לקבל,  ומה נחשב בעיניכם לחציית קו אדום?

ברגע שתהיו ברורים לגבי הגבולות שלכם,  תוכלו להתחיל לדבר עליהם עם בני/בנות הזוג שלכם.

דוגמה מהחיים:

אתם לא מרגישים בנוח עם זה שבן הזוג שלכם ישן אצל בת הזוג השנייה שלו פעמיים בשבוע.

במקום לסבול את זה בשקט, או להוציא את זה עליו בריב, תשבו איתו לשיחה כנה ופתוחה. תסבירו לו מה אתם מרגישים (בלי להאשים אותו!), ותנסו להבין מה עומד מאחורי הצורך שלו לישון אצלה. יחד תוכלו למצוא פתרון שמתאים לשניכם.

טיפ קטן לניהול גבולות:

גבולות הם לא דבר קבוע. הם יכולים להשתנות עם הזמן, בהתאם לצרכים ולרצונות שלכם. חשוב*להיות פתוחים וגמישים, ולהיות מוכנים לנהל מחדש את השיחה על גבולות כשצריך.

4. פוליאמוריה זה לא פתרון קסם לבעיות בזוגיות

אם אתם חושבים שפוליאמוריה תפתור לכם את כל הבעיות בזוגיות, תחשבו שוב. פוליאמוריה היא לא פתרון קסם, והיא לא מתאימה לכולם.

למעשה, כניסה לפוליאמוריה מתוך מטרה לפתור בעיות בזוגיות קיימת היא מתכון בטוח לאסון.

למה? כי פוליאמוריה לא פותרת בעיות, היא חושפת אותן.

כשאנחנו נמצאים בזוגיות מונוגמית, קל לנו להתעלם מבעיות, לטאטא אותן מתחת לשטיח, או להשלים איתן כי "ככה זה".

אבל כשאנחנו פותחים את הקשר, כל הבעיות האלה צפות ועולות על פני השטח, בעוצמה רבה יותר.

דוגמה מהחיים:

אתם ובן/בת הזוג שלכם רבים כל הזמן, התקשורת ביניכם לקויה,  והסקס הפך לזיכרון רחוק. אתם חושבים שאולי פתיחת הקשר תעזור לכם להחזיר את הניצוץ,  שתכירו אנשים חדשים, שהקנאה תעורר מחדש  את התשוקה.

אז זהו, שלא.

במקום לרוץ לחפש בן/בת זוג חדשים, נסו קודם כל לפתור את הבעיות ביניכם. לכו לטיפול זוגי, דברו על מה שמפריע לכם, ותשקיעו אנרגיה בשיקום התקשורת והקרבה.

פוליאמוריה יכולה להיות מסע מדהים ומעצים, אבל היא דורשת בסיס חזק ובריא. אל תנסו לבנות ארמון על יסודות רעועים.

5. אל תפחדו לבקש עזרה!

פוליאמוריה יכולה להיות מסע מאתגר, מבלבל, ולפעמים גם קשה ריגשית, אבל אתםלא חייבים לעבור אותו לבד.

יש המון קהילות תמיכה,  פורומים מקוונים, קבוצות פייסבוק, וקוארדינטורים של פוליאמוריה שיכולים לספק לכם מידע, תמיכה, והכוונה.אל תפחדו לפנות לעזרה, לשאול שאלות, ולחפש את התשובות שמתאימות ל**.

טיפ אחרון ודי:

תנשמו עמוק, תהיו סבלניים  עם עצמכם  ובעיקר  עם בני/בנות הזוג שלכם,  ותזכרו:  אתם לא לבד במסע הזה.