זכות וטו: האם מותר לאסור על הפרטנר/ית?
או אפילו סתם הטלת איסור/אמירת "לא" לפרטנר/ית על משהו שהוא/היא רוצה/צריך למען עצמו/ה, עם גופו/ה שלו/ה, זמנו/ה שלו/ה, ובמרחב שלו/ה.
וטו בהיררכיה פוליאמורית
בשיח הא-מונוגמי ההיררכי, מקובל להתייחס ל"זכות" של אחד/ת הפרטנרים/ות לאסור על משהו כאשר יש קושי.
אסור על קיום מפגש, על קיום קשר, על סקס מסוג מסוים, על תקשורת כתובה וכו'. הרבה מטפלים/ות שראיתי אפילו מציעים/ות לעיתים שכשקשה לך מדי, מותר לך להגיד "לא". והצד שרוצה לעשות דבר צריך להימנע ולכבד את האיסור מצד הפרטנר/ית.
למה אני נמנעת מוטו? סיפור אישי
אז אני רוצה לשתף אתכם/ן לגבי ההבנה שלי - למה מתחילת דרכי בקשר האי-מונוגמי שאני נמצאת בו, כשעוד הגדרנו עצמנו "זוג היררכי" (אנחנו כבר לא) - לא רציתי להגיד לפרטנר שלי "לא" על כלום, גם כשהיה לי ממש ממש קשה. והיה.
לפני הקשר הנוכחי, הייתי נשואה, וכשרציתי לפתוח את מערכת היחסים וכבר הכרתי את הפרטנר הנוכחי (להלן "המשני" בתקופת נישואיי), בעלי הטיל איסורים והציב תנאים. הוא עשה זאת מתוך פחד, מצוקה, קושי שדברנו עליהם רבות, הבנתי את הצד שלו וניסיתי ורציתי להתחשב, היינו בטיפול זוגי. עם זאת, הוא הטיל איסורים.
בכל פעם בה הוטל עליי איסור מפורש, לצד הכאב שלו, שהרגשתי ורציתי להכיל, נתמלאתי מרדנות, כעס, תחושה שדורסים אותי, את האוטונומיה שלי על גופי וזמני, ולא מקשיבים לי. זה יצר בי טינה ומרירות, וגרם לי לא להיות מסוגלת לעמוד בדרישות שלו. דרישה להימנע מתקשורת עם השני, דרישה להימנע מפגישות איתו. זה יצר רוחות רעות בתקשורת בינינו. בעיניי, זה אחד הדברים שדרדרו לנו את הזוגיות הכי מהר. זה גרם לי אפילו ל"בגידה בראש" - ולא רק במעשה, שהיא בעיניי יותר גרועה, להיות עם בעלי בסיטואציה אינטימית וכאקט של התרסה, לחשוב רק על המשני, איתו אסור היה לי להתראות לתקופה.
בחירה בתקשורת ולא באיסורים
מאז שהייתי שם, וראיתי מה איסורים על אדם יכולים לגרום, אני לא רוצה ולא מסוגלת לדרוש מאף פרטנר/ית שלי דבר באיסורים, בטח לא במה שקשור לבחירות אישיות מאוד שלהם/ן. לא משנה כמה אני סובלת וקשה לי. אני אבקש ממנו/ה להחזיק לי את היד, להיות לצידי, להכיל את כאבי, להקשיב לי ולהיות איתי, אבל מתחילת דרכנו יחד, נמנעתי בצורה מאוד מאוד ברורה מלהגיד "לא" לגבי המעשה שהוא/היא רצה/ה לעשות למען עצמו/ה, לא משנה כמה היה לי קשה. אני פשוט לא מוכנה בשום צורה לגרום לרוחות רעות כאלו בינינו. אני לא הבעלים/ת שלו/ה, ולא מחליטה עליו/ה כדי להקל על עצמי. אני תמיד אעדיף שנתמודד עם הקושי של לעשות משהו, לצלוח את הכאב והפחד ביחד, מאשר להתמודד עם הקושי, ההרס וחורבן של איסור מצידי עליו/ה, על גופו/ה, ועל צרכיו/ה.
התמודדות עם הקושי במקום דחייתו
עוד דבר - אני חושבת שתמיד עדיף לבצע, לעשות מה שקשה, ולהתמודד עם ההשלכות, מאשר למשוך את הזמן עוד ועוד ועוד ולא להתמודד עם דבר, מלבד משיכת הזמן עצמה.
אתם/ן ממש לא חייבים/ות לעשות כמונו, כמובן. רק הבאתי כנקודה למחשבה לפני שאתם/ן בוחרים/ות לומר "לא" לצורך אישי של פרטנרים/ות שלכם/ן.
נקודות נוספות למחשבה
ברור שיש פה עוד הרבה נקודות, כמו שהטלת איסורים משפיעה גם על צד שלישי וזה בכלל לא לעניין בעיניי, ו שהצד שרואה כמה קשה לי, רצוי מאוד שיחד עם זה שממשיך לעשות לפי בחירותיו האישיים, יהיה גם מאוד קשוב, מכיל ונוכח עבורי בקושי שלי ויתייחס אליו כאל "קושי שלנו". - אבל בדיון בחרתי להתמקד בנזק שאיסורים עושים לזוגיות ספציפית.
שלום חבר נפגעתי ושבור לב כשקרה בעיה גדולה מאוד ביני לבין בעלי לפני שבעה חודשים בנישואיי. כל כך נורא שהוא לקח את התיק לבית המשפט לגירושין. הוא אמר שהוא לעולם לא רוצה להישאר איתי שוב ושהוא כבר לא אוהב אותי. אז הוא ארז מהבית וגרם לי ולילדיי לעבור כאבים עזים. ניסיתי בכל האמצעים האפשריים להחזיר אותו, אחרי הרבה תחנונים, אך ללא הועיל. והוא אישר שהוא קיבל החלטה ולא רצה לראות אותי שוב. אז ערב אחד, בדרכי חזרה מהעבודה, פגשתי את חברתי הוותיקה שחיפשה את בעלי. אז הסברתי לה הכל, אז היא אמרה לי שהדרך היחידה שבה אוכל להחזיר את בעלי היא לבקר אצל מטיל כישוף, כי גם היא באמת עשתה את זה. אז אף פעם לא האמנתי בקסם, אבל לא…