מסעה של אישה אל תוך עצמה: כיצד למדתי להקשיב לגוף שלי

בא לי לספר לכן על ההקשבה לגוף והשיח איתו שאני מנהלת בחודשים האחרונים 🙂

ניתוק מהגוף: הרגל ישן

כבר שנים אני אומרת על עצמי שאין לי כוח לגוף שלי, שהוא והצרכים שלו בעיקר מפריעים לי (חוץ מאוכל, אוכל זה טוב!), ואני לא יודעת להקשיב לו או לתת מקום לתחושות של חוסר נוחות שלו, בסיטואציות שונות ומשונות: מהתנהלות בבית, עם הילדים ועד לסיטואציות מיניות שונות.

גדלתי בבית שבו לא חולים, ולא נחים, כי זה לחלשות.

בד"כ אני בוחרת בחירות מבוססות רציונליזציות חצי מודעות שלי - מה יהיה הכי טוב לכמה שיותר א.נשים, שיהיו מרוצים ממני 🙄 - ומטאטאת בזעף וחוסר סובלנות כל תחושת גוף שאולי מאותתת "שימי לב רגע אלייך".

זה גרם לי לחצות גבולות של עצמי שוב ושוב, ולפספס בענק צרכים בסיסיים שלי.

ניסיונות ראשונים להתחבר לגוף

אז כבר כמה שנים אני מתלמדת מסורה ללנסות לשנות את זה, וזה קשה לאללה כי המוח מנסה לקחת פיקוד ולהגיד לעצמו להקשיב לגוף, אבל עדיין, עד לאחרונה, הגוף לא כ"כ היה צד בעניין 😅

הקשבה עמוקה: לתת לגוף לדבר

בחודשים האחרונים התחלתי לכבות את המוח, להגיד לו שאפשר לנוח, ועברתי לדבר ישירות עם הגוף.

אני ממש בתשומת לב, לא תשומת מוח, למה שהגוף חווה, וברגע שעולות בי תחושות כלשהן, אני פשוט מקשיבה.

גיליתי קול שעולה מהבטן, עובר בבית החזה, מכוון אותי, ובסוף עולה לראש, אומר למוח "היוש" ואז פורש רצון או צורך, שלפעמים הם מוזרים או חסרי הסבר לוגי כלשהו. הקול הזה תמיד מבקש משהו ממני, ולא מאחרים/ות 😊

עשיתי בחירה להקשיב לקול הזה לא משנה מה.

לפעמים עולות בי התנגדויות כי מה שהקול הזה אומר סותר קולות אחרים בי - הקול של החובה, של האחריות, המטלות, הפחדים. למדתי לדבר איתם, לתת להם מקום ובו זמנית לפעול הרבה פחות מתוכם.

פלא ההקשבה: להיות אינטואיטיבית

בשבילי זה פלא להיות פה. בתור בת אדם שתופסת את עצמה רציונלית ורגשית להחריד (לא, זה לא סותר) - הזוי לי לחוות חוויה של להיות אינטואיטיבית ורגשית להפליא.

רשמים עד כה:

זה נפלא! אני מתחברת הרבה יותר טוב לרגשות שלי, נותנת להם מקום, בוחרת בחירות הרבה יותר מדויקות לי, מעיזה לבחור בחירות שעשויות לתסכל אחרות/ים, ולזכור שהתסכול שלהן/ם אינו שלי.

מצליחה להיות באמפטיה לעצמי גם כשזה קשה, וכשאני אמפטית לעצמי הרבה פחות תובעת את האמפטיה הזו מהזולת.

מצאתי מוטיבציה שלא היתה שם קודם, ללכת ללמוד כלים לחיבור עם הגוף שלי בהקשר של הווסת, לא חושבת שהייתי מצליחה ליישם את זה בסטייט שהייתי בו עד לפני כמה חודשים.

המיניות שלי מדויקת ברמות שלא הכרתי שבכלל אפשר, אני כאילו "שומעת" מהגוף עצמו מה הוא רוצה ומה לא, ללא רעשי רקע של ריצוי ו"לא נעים", התגובות עד כה מרוצות עד הגג.

שתפו אותי בתגובות - כיצד אתן מקשיבות לגוף שלכן? מהם האתגרים וההצלחות שלכן במסע זה?